לאה ברץ מרצה לספרות
בבית הקברות ברובע מונפרנס
למוות חיים משלו.
"איך מתנהלים החיים?"
שואלת סימון דה בובאר
את סארטר אהובה
בדיאלוג קברי צפוף.
ו"פרחי הרע"
מדיפים ריחם
מתנסחים מחדש בידי צעירים
המניחים שורות ביכוריהם
על הקבר הקר
לספוג השראה מאגית
להחם את לבם.
הרמוניה צבעונית בין קפֵּלות עתיקות ומצבות חדשות:
סוטין, סיטרואן, בראנקוצ'י
ושאר המון אדם.
ובחור סתם יושב
בין מצבות מתגבהות
נוטות על צידן
פורק את אונו
בקריאת ענג
המחייה מתים.
תודה על השיר.
מקום מופלא, לאהוב בך את עצמך.
המון אוירה, שיר יפה וגורם לי להתגעגע לפריז
יש בי הרבה געגוע לפריז הקסומה.
תודה לכן על תגובתכן.
יפה, בפרט הבית השני.
תודה!
אהבתי את המשפט הזה, "למוות חיים משלו"…
אוקסימורון!
לרגע קט דווקא החיים קיבלו פנים אחרות…
כתיבה משובחת, נוגעת ומלאת השראה – חפה ממה שיש בו כדי להרוס את הרגע (לאו דווקא בסדר זה).
תודה