לאה ברץ מרצה לספרות
מֶחֱוָה ליוסל ברגנר
עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן עָמְדָה הַנַּעַל
עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן עָמְדָה הַצִּפּוֹר
עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן עָמְדָה הָאִשָּׁה
הַנַּעַל נִשְׁאֲרָה בְּחַלּוֹן הַצִּיּוּר
הַצִּפּוֹר בִּקְּשָׁה לָעוּף
רַק נִשְׁמָתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה
יָצְאָה
וְלֹא נוֹדְעָה.
הוּא אִמֵּץ אֶת הַנַּעַל
אָסְפָה אֶל בֵּין קַוָיו,
חַיִּים חֲדָשִׁים
קָרְמָה הַנַּעַל.
הִיא הִשִּׁלָה נַעֲלָהּ
לְהַלֵּךְ יחף בֵּין הֵיכְלֵי שירה
שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה
הָפְכָה בַּהֵם
מִנְהָג
יוֹם יוֹם.
את ההשיר כתבתי בעקבות תערוכתו של יוסל ברגנר על נושא "נעל אבודה"
http://www.notes.co.il/leab/14456.asp
נעים לראות שדברים שכתבתי יוצרים דיאלוג .
"הִיא הִשִּׁלָה נַעֲלָהּ "
שורה יפה.
הערות לגבי ההברקה במילה הִשִּׁלָה:
כשעלי [הכהן] מקשיב לחנה שמתפללת שיהיה לה בן
הוא אומר לה:
ה" יתן לך את שלתך אשר שאלת. [[שלתך בלי א. לא שאלתך אלא: שלתך.]]
אומרים שרמז לה שתהיה לה שיליה… כלומר: הריון.
הערה נוספת:
כשנאמר למשה של נעליך מעל רגליך
מסבירים שהמילה נעל רומזת לחומריות.
תודה שהארת את עיני!
לאה, הוא אחד הציירים האהובים עליי (ואדם נפלא ללא ועם קשר).
והשיר יפהפה.