כְּשֶׁחוֹרְרוּ אוֹתְךָ אפולו שֶׁלִּי
מִדַּעַת עָשׂוּ זֹאת.
צֶלַע בִּתְּקוּ
לְהָפִיחַ חַיִּים.
וְצַלַּקְתֶּךָ
פָּתִיחַ מַסָּע יָמִים רַבִּים
לְהַגְלִיד פִּרְחֵי הֶלֶם.
כְּשֶׁחוֹרְרוּ אוֹתְךָ אפולו שֶׁלִּי
הִנִּיחוּ אוֹתְךָ עַל
יָרֹק שֶׁל טֶבַע – סָדִין סְטֵרִילִי
וּשְׁמֵי תְּכֵלֶת שְׂמִיכַת טְלַאִים תַּכֶּיהָּ
דָּמֶיךָ הַנֶּאֱגָרִים
פְּצָעֶיךָ
פּוֹעֲרִים
בִּי כְּאֵב יָשֵׁן.
כשחוררו אוֹתְךָ אפולו שֶׁלִּי
עָמַדְתִּי לְיָדְךָ
לְשַׁכֵּךְ עֱנוּתְךָ
וְאֶנְקַתְךָ
שֶׁקֶט
וְרַק קוֹל בִּכְיִי מִתְנַקֵּז אֶל פֶּרֶש
מִתְאַיֵן
כמה חמלה ואהבה ו..שירה אמיתית. יפה!
היי לאה
כשחוררו את אפולו, כבר השם עושה את הבילתי אפשרי, איך אפשר ליפגוע באפלו.
לכן הצערוהבכיקורעים
נה טובה
מטובה