אֶת תַּחֲרוּיוֹת הַשְּׁחִיָּה בִּבְרֵכוֹת הַכְּאֵב גָּמַעְתִּי בִּקְלִּילוּת,
כְּשֶׁעָמַדְתִּי עַל דּוּכָן הַמְנַצְּחִים
לֹא יָדַעְתִּי
שֶׁאֵין בַּמֵּדַלְיוֹת הַלָּלוּ
שׁוּם הֲכָנָה לַמֵּרוֹץ הָאֲמִתִּי שֶׁל הַחַיִּים.
הִכְרַּחְתָּ אוֹתִי לִהְיוֹת אֲצָנִית לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים.
יפה מאד, אצנית למרחקים אוכים
ארוכים, כמובן