לאה ברץ מרצה לספרות
כן, קמתי הבוקר והחלטתי שהשמש תלטף את יומי ועוד יותר מזה את אהובתי,
אז נהגנו ביחד אל תחנת פז הסמוכה
לה קצת נחת לגרום.
תמורת סכום פעוט ידענו שנוכל להשתכשך בהנאה צרופה
שמנו בניוטראל ובתוך מנהרת הזמן ישבנו לבהות
כל בועת מים חממה את נפשנו, כל בועה יצרה ריקוד של שמחה
על שמשת החלון או על גג הפלדה.
שפיריץ מכאן
נתז מזה
והורה ממטרה
ושלב היבוש הנה בא
כי אי אפשר להתהלך בחוצות כמו חתלתולה רטובה.
כמעט נקיים עמדנו מבויישים בתחנה הבאה
בחור עם תלתלי זהב, ג'ינג'ים מלוא האף
במרץ ניגש להמשיך במלאכה.
שערו כמו שמש היופי כמו פז התחנה
נראה נכון לבצע המלאכה
בגופייה שחשפה שרירים של דוד עת כיוון הרוגטקה
לטיפה כאן, לטיפה שם
והופס, בין רגע נאמר לי שהרכב מוכן.
ואני …
פרפקציוניסטית מעולם לא הייתי
נקייה – נו שוין כמו פולניה טובה
ואני ….
להעיר – זה אצלי נשמע כמו מלה גסה
ואני…
התרעמתי…
לא יכולתי לשתוק ואמרתי…
חבל שזו לא מרצדס
כן, זו שקודם ניקית,
שם
אפילו את הג'אנטים ניגבת
ועל שלי אין בכלל מה לדבר,
כל חרבוני ציפורים כמו לא שייכים,
הם חלק מטבע ונוף
ועל כתמי בוץ
הם שריטות הכרזת – סתם בא לי לבכות,
אז מכוניתי היקרה,
דעי לך שאפלייה
זה לא רק תחום סוציולוגי – אנתרופולוגי
זה מדע שבא לידי ביטוי גם בתחום המכונולוגיה
אם היית מרצדס אז היית זוכה
אבל מה לעשות שאת בסך הכל
סוזוקי מסכנה.
אז מכונית יקרה,
דעי לך
שמשום שאינני דוגלת באפליה מתקנת
את הסמרטוט לקחתי מידי גברברנו נער פז
וביד אוהבת חיש קל ניקיתי הכל
לא הותרתי רבב.
ומסקנה
לא יודעת אם היא גורפת או ברורה
בפעם הבאה
בגינה על שתינו נשפיץ בחמדה.
כבר הרבה זמן אני חולמת
על דופיה!
אני חושבת שהמכונית שלי היא המאהב הכי בטוח.
תמיד מחכה
הרעיון של השיר מקסים, אולי הייתי מקצרת.
להתראות טובה
נחמד ונכון מאוד. צריך טיפה לקצר.
אישה שמגיעה למוסך או למחלקת הפירזול בהום סנטר מרגישה עד-כמה המילה "שוויון" רחוקה מאתנו.
גם כשאת עומדת ראשונה ברמזור והוא אדום. אדום כמו עגבנייה. לא יצפרו לך להתחיל לזוז?
זה לא התכוון להיות שיר, רק תהליך של ונטילציה לאחר שטיפת מכונית