בַּעֲלִיַּת לִבִּי מָצָאתִי אֶת הַסּוּדָר שֶׁהִתְחַלְתְּ
פְּקַעַת הַצֶּמֶר עוֹד מוּנַחַת
וְקוּרֵי הָעַכָּבִישׁ שֶׁנִכְרְכוּ בָּה עֵדוֹת לְמִבְחָן הַזְּמַן.
מְנַסָּה לְהוֹסִיף עַיִן… וְעוֹד… עַיִן ..
מַסְרֵגּוֹת הַזְּמַן חַדּוֹת
נוֹקְבוֹת בְּחוּטֵי מִלּוֹתַי הַשְּׁלוּמִיאֵלִיּוּת
שֶּׁאֵינָן יְכוֹלוֹת
לְקַפְּדָנוּת הַלּוּלָאוֹת שֶׁטָוִיתְ.
נ.ב אמנם אין פרויקט אמא… אבל זה המשך טבעי לפרויקט אבא!
מתאים לי השיר הזה ואוהבת אותו.
דיווח מהשטח-התלהבות גדולה לסרוג
ופתאום …פחות.
שולחת לך קישור לפוסט שלי בנושא
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=1662&blogID=36
תודה… קראתי והתמונות עוררו בי חשק עז לחזור אל מחוזות הילדות ואל הסריגה!
שבת שלום
היי מירי, הסריגה שלך מנצחת, לאה השיר שלך סרוג כל כך ברור, אפשר לקרא אותו, "מסרגות הזמן חדות" והקפדנות שהיא משתלמת ולא משתלמת…
גם הכתיבה שלך סורגת…
להתראות טובה
בְּחוּטֵי מִלּוֹתַי הַשְּׁלוּמִיאֵלִיּוּת – יפה.
שיר חד ברור ביחס הפוך להתפתלויות הרגש. אהבתי
אהבתי את שירייך העדינים והיפים.
אני בטוחה שעוד יבוא פרויקט אמא. אני עוד לא בשלה לפרויקט הזה. אהבתי את השיר שכתב.