לאה ברץ מרצה לספרות
היא
האחראית לסערות הסתומות המחוללות בה עד כלות
לנשמה הריקה, שרצתה להכריז על עופחליותה.
היא
הִנְדְּסָה מרחב תמרון בין רגשות פתלתלות
רתקה
שלהבה
לִהֲקָה אותה
מכריחה אותה להשתחוויה בכל הורדת מסך, גם אם כאביה נשרכים
אל רצפה מלאת כתמי רוגז, ותנועות מחאה של אמרות המבקשות לצאת למסע של נחמה.
היא מכבירה מילים.
ואני מחפשת קוד שיפצח את אניגמת חיי!
למה לחפש קוד ולא ללמוד לחיות עם האינגמטיות שבנפש? כשתפצחי, הרי כל העניין יתפוגג מאליו.
אולי שאפצח את חידת חיי, אדע להתנהל אחרת….
היי לאה
ואני מחפשת קוד
כן, זה מתחבר כל השיר מוביל לאי ועוד אי ועוד
והסוף מתבקש
להתראות טובה
אהבתי את אי… ועוד אי… כי כפי שאני קוראת ה"אי" הוא צורת השלילה.
תודה על היותך קוראת נאמנה!
שבוע טוב
הִנְדְּסָה מרחב תמרון בין רגשות – זו שורה
נהדרת בעיני, וכל השאר כבר בשורה הזו.
פרח אחד אמנם עושה את האביב, האם גם שורה אחת עושה משוררת?
תודה, תודה לך!