לורנצו שֶׁלִּי,
מַסְמֵרוֹת הַכְּאֵב בֵּין רַגְלֶיךָ
דִּמֵּמוּ מִתּוֹךְ לִבִּי
שֵׁבֶט מַלְקוֹתֶּיךָ
חָרַץ מִשְׁפְּטֵי דָּם עַל מַצְפּוּנִי
שֶׁאִבֵּד אֶת מַצְפֵּנוֹ
לֹא יָדַעֲתִּי אָב
לֹא זָכָרְתִּי רוּחַ קֹדֶשׁ
זָכָרְתִּי רַק מַסָּעֲךָ – מַשָּׂאֲךָ
לֹא הוֹצֵאתָ הֶגֶה
לֹא הוֹתַרְתָּ אוֹת
וּבָאתִי וְהֵבֵאתִי
אַמְתַּחַת רֵיקָה מִמִּלִּים
לְהָצִיף
כְּאֵב שְׂפָתֶיךָ הַדְּווּיוֹת.
היי לאה
על מצפוני שאיבד את מצפונו,מסעך משאך, אמתחת מילים ריקה להציף.
איך אמתחה ריקה מציפה … את כאב שפתיך הדוויות…
זה לקח לי את הכמה ימים להבין ולהתחבר לשיר… יש בו סוג של הכפלות כמו צלחת בתוך צלחת. שמונחות בשלמות.
אני לא זוכרת מי היה לורנצו? האם זה משהו נוצרי?
בכל אופן היחסים שאת בונה מלאי מתח וכאב.
לקחת אותי למסע ארוך
להתראות טובה
תודה על קריאתך.
אכן לורנצו איש מסדר ציון הוא דמות השאולה מהספרות הנוצרית. נתקלתי בדמות בספר "צופן דהוינצי". זו כת המאמינה כי הדרך לאהבת האל רצופה יסורים, יסורי גוף אמיתיים. הם שמים מדקרות ברזל בין רגליהם ומלקים את עצמם. אני לקחתי את דמות האיש בהשאלה.
ואכן יש הרבה כאב בשיר.
ובכל זאת חג אורים שמח!
הלורנצו הזה הורס, גם היום יש בחורים כאלה… לא קראתי אך הרגשתי אותו.
נראה שאם היית עושה הקדמה לספור היה יותר קל להחליק לספור.
חוץ מזה קראתי את זה עכשיו שוב, הכתיבה מהודקת, מבחינתי כל שורה צריכה מחשבה.
כמו פזל.
להתראות טובה
אילו באמת היית קוראת את הספר צופן דה וינצ"י היית מגלה שהכת אשר מאמינה ביסוריי גוף כדרך לאהבת האל היא האופוס דאי ולא מסדר ציון, שהוא ארגון המעריץ את האלה הפגאנית ודוגל בערכה של הנשיות הקדושה, ומטרתו אינה אלא להגן על מסמכי הסנגרייל [הסוד] על קברה של מרים המגדלית ועל שושלת המורובינגים [אילן היוחסין המודרני]. זה הכל.
ראשית תודה על תגובתך,
אבל אולי קראתי ונשמט מזכרוני וסכלתי שלא בטובתי את שמות המסדרים?