הכרטסת כותב ומצייר
בתצלום מצד שמאל: יניה, מיכאיל יבסייביץ" והכלבה יוהנה טוּזיך.
עוד לא הספקתי לספר שאבא של יניה היה עורך דין. בתחילת שנת 1917 בדיוק הוא נתמן לתפקיד הפרקליט של הצי הבלטי. בסוף אותה שנה המצב, כידוע, השתנה במקצת.
"נו, נרשמת כבר למפלגה הבולשביקית?" שאלה אותו ערב אחד אמו סופיה פיליפובנה.
"אמא, איך יכולת לחשוב עלי דבר כזה?!"
"בשביל משפחתך, מישנ"קה, היית צריך להירשם לא רק לבולשביקים אלא אפילו לשדים…"
מיכאיל יבסייביץ" לא נרשם לבולשביקים ולא נשאר בתפקיד.
הוא המשיך לעבוד בלשכת עורכי דין בפטרוגרד עד יום מותו בשנת 1934. את הלשכה הוא כינה בשם "צוות הלשון האדומה".
מצד ימין למעלה: יניה עם האומנת שלו, מרפוטה. כל איש רוח ברוסיה חייב אומנת מקרב בנות איקרים, ניאניה. יש אומרים, וכך אפילו ניסו ללמד אותנו בכיתה "א", שפושקין שאף את גאונותו מניאניושקה הקשישה שלו, הצמיתה ארינה רודיונובנה, אשר לא עזבה אותו עד עצם יום מותו ונהגה להכתיב לו שירים, פואמות ודראמות.
מרפוטה לא לימדה את אבי מוסיקה, וגם לא שרה לו, כפי שידוע לי, שירי דרור עממיים בנוסח "על גדות הדניפר דוהרים סוסים". אבל היא "לגן הקיץ הובילהו" בהתאם למסורת הקלאסית. להבדיל מMonsieur
L’Abbe, "נמוש צרפת" (וראה אברהם שלונסקי, "יבגני אוניגין"), היא הגיעה לעיר הבירה מכפר רוסי נידח, והכול הפחיד אותה בכרך השטני. מעבר לכל פינה ארבו לה זוועות, ואף במקום המקודש לתרבות הרוסית הנ""ל, הלא הוא גן הקיץ עצמו!
"מיקום יפה, מינה מיכילובנה", אמרה במבוכה לאחר הביקור הראשון בעריסת המוזות. "רק שהפיסולים מה-א-אזה מבישים. איך אפשר?! ועוד עם הינוקא! כל הדרך לא הרמתי עיניים. למה לא הלבישו אותם? ודאי יש גן אחר, עם יותר צניעות…"
מקסים.
לאבא שלי היו כמה נאניות באוקראינה דווקא. אחת השקתה באלכוהול כדי שיסתום.
אחרת דקרה במחט כדי שיפסיק לבכות. לא לקחה בחשבון שסבתא שלי תכנס הביתה באמצע הדקירה.
אוי ואבוי! סיפורי אלכוהול היו יחסית נפוצים, אבל דקירות זה כבר ענין ממש מזוויע.