מאמר חשוב יסודי וכתוב נפלא ,לאה היקרה
לא ידעתי עד לא מזמן שגם בלוב היה מחנה ריכוז בג'אדו, ואילו לא נעצרו חילות הגרמנים שם בקורפוס האפריקאי היו כל יהודי צפון אפריקה כלים בעשן. האנטישמי אינו מבדיל בין דם של יהודי אחד למשנהו.
וצדקת במה שכתבת בסוף מאמרך ועיקר העיקרים החשוב ביותר הוא: ואהבת לרעך כמוך
עליו יבנה עולם מתוקן והרמוני יותר
תודה רבה חנה. ואכן, הם הספיקו להגיע גם לצפון אפריקה, ובהחלט גם שם התחוללה השואה. קראי ספרו הראשון של יוסי סוכרי. העניין שכל הסיפורים המוכחשים הללו צריכים להיות סיפור לאומי-ממלכתי אחד. ולא כך הדבר. וזה עוול גדול, וכאב כפול ומכופל. בעצם, כאב שאין לו שיעור. תודה שוב.
לאה יקרה, מקוממת עובדת הסלקציה שאנו עצמנו נוהגים בניספים לפי מוצאם.
דומה שעד פוליקר רבים כאן לא ידעו שגם היהודים היוונים נספו באוושויץ. כמו שחשבנו בטעות שההולנדים היו חסידי אומות העולם בעוד הם הפליאו את הגרמנים עצמם ביעילותם.
תודה לך, שולמית. זה מה שאבי היה אומר: "שם" ספרו אותנו פעמיים-שלוש ביום, ופה לא סופרים אותנו בכלל… ולמה-למה זה צריך להיות כך?!
ואגב, אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים לא רק על הולנד "המיטיבה" , אלא גם על בולגריה ששילמה על יהודיה (היקרים) ביהודי מקדוניה שניספו. לא מלמדים נכון, ולא חוקרים נכון. וזה אכן מקומם. ועניין נוסף, תרומתו של פוליקר בנושא מכרעת. אך כיוון שאני מרצה הרבה , וגם לפני בני נוער, אני יודעת, שהרבה פעמים, אם לא תמיד, מתהדרים בו (אלה שיודעים, כי היום יש כאלה שאפילו לא מכירים את התקליט או הסרט, ממש כך!),ומסתפקים בו. כאילו כל שואת יהודי יוון מוטלת על איש אחד. מה שמאפשר כמובן, לא ללמוד עליה כלל ולהתעלם… תודה שוב על קריאתך.
אני גדלתי לתוך זה, לתוך הסיפורים האינסופיים של אימי על דודה שלה, טיה ראשל, שהיתה באושוויץ ויצאה משם נכה ברגל. אומנם אנחנו תורכים, אבל אותה דודה נישאה ליווני ועברה לגור בסלוניקי נדמה לי. ובשנה האחרונה של המלחמה נלקחה לאושוויץ, נדמה לי, ואולי למחנה אחר, בכל אופן, היתה שם כמה חודשים, ומזל שאז בא השחרור, כי אחרת אולי לא היתה מחזיקה מעמד, אבל כל ימיה היתה נכה וצלעה קשות.
האוזן נשחקה לי מהסיפורים האלה. לא קל לשמוע דברים כאלה בילדןת. מצד שני, יש את הדור השני שלא סיפרו להם, וזה בטח היה עוד יותר קשה.
תודה רבה, יעל.
אכן, הסיפורים העצובים האלה… רק לא הבנתי למה כוונתך הדור השני שלא סיפרו לו… אבי "הניצול" לא הפסיק לדבר! והוא לא היה היחיד. זה עוד דבר מוטעה שחושבים פה. ובאמת, אדבר על זה בטקס יום השואה האלטרנטיבי.
ובעניין אחר – ברכותיי על הביקורת הנהדרת שקיבלת מרני. נפלא לקרוא.
התכוונתי שישנם בני הדור השני שמספרים שההורים בכלל לא דיברו, ושדווקא זה הרג אותם ממש, כי לא הבינו למה ההורים מתנהגים כמו שמתנהגים. וההורים לא דיברו כי חשבו שזה יותר מדי לילדים.
מה, כבר יש ביקורת של רני? אני רצה לקרוא….
אגב, לאהל'ה, שלחו לך את הספר מספרא? אם לא, תגידי מיד, ואני אשלח לך.
לאה אהובה, אני לא יכולה להפסיק לחשוב איזה מזל זה שיש אנשים כמוך. שיש אנשים שיש להם את היכולת החד פעמית להביא לתודעה ולקדמת הבמה את הסיפורים האלה. אין ספק שיצירות גדולות כמו "ורד הלבנון" או "בגלל המלחמה ההיא" של אורנה בן דור מביאות מעט מההרבה הבלתי נתפס של יהדות יוון במלחמה ההיא, שאי אפשר, פשוט אי אפשר, שנים על שנים אחרי, וסיפורים על סיפורים אחרי, להאמין. אבל כן אפשר להאמין שתיקון העוול יגיע בזכות אנשים כמוך.
תודה לאה על דברייך החשובים. מדובר, בעצם, על אפלייה בתוך אפלייה, שכן גם ניצולי השואה שקיבלו הכרה הופלו מבחינות רבות. מאוד מעציב, ואכן, דורש תיקון.
נזכרתי בספר שקראתי של סופר יווני – סופה של עירנו הקטנה – שבו הוא תאר גם דמות של מנהיג הקהילה היהודית בעירו, את האופן בו ניהל את הקהילה וגם את סופה. דימיטריס חאג'יס שמו. מציג נקודת מבט מאוד מעניינת.
לאה, מאמר מעניין וחשוב. בתגובתך כאן את כותבת על "בולגריה ששילמה על יהודיה (היקרים) ביהודי מקדוניה שנספו". למה הכוונה? את יכולה לפרט מעט? לא אחת שמעתי את הגרסה על בולגריה שהיטיבה וגוננה על יהודיה (אבי לא נולד בה, אך היגר אליה בצעירותו ובסוף עלה ארצה משם. הוא מאוד אהב ארץ זו, בין היתר משום שהחזיק בדעה שבולגריה הצילה את יהודיה מן השואה).
תודה רבה, תלמה.
באשר לשאלתך, המלך בוריס הבולגרי הגן על יהודי בולגריה, והתיר להם לעלות גם לישראל. אך היהודים שסופחו לבולגריה בעקבות הכיבוש הגרמני – יהודי מקדוניה (לשעבר יוגוסלביה) ויהודי תראקיה (לשעבר יוון) – נאספו כולם כאחד על ידי שלטונות בולגריה, וגורשו במרס 1943 לטרבלינקה, שם מצאו את מותם בתאי הגזים. וזהו בפירוש מידע נשכח ומחוק, לטובת אידליית ההצלה (שגם היא כבודה במקומה מונח כמובן! כי אכן היה לאביך גם הרבה במה להתגאות). עם זאת, סך כול היהודים שהוקרבו על מנת להגן על יהודי בולגריה היו 12.000.
ואם תרצי, ראי גם תגובתו של קורא בשם יאיר שפורסמה בהארץ, אם תקישי מחדש, כאן, על הרשימה. כך או כך, סיפורים קשים.
לאה היקרה
אני חוזרת וקוראת במאמרך החשוב.
אוהבת או/ו מעריכה את הצורה שהוא כתוב. עובדות עובדות עובדות ביד חייטת עילית של סופרת. מנכיח, מעלה, מדגיש, ולא מרפה. כך צריכה מלאכה זו להעשות. קוראת שידברו רבות בספרך ובצדק. אשמח לכל פרור שתוכלי להעלות לבלוגך.
תודה תודה
מירי
לאה איני סופרת
מאמר חשוב יסודי וכתוב נפלא ,לאה היקרה
לא ידעתי עד לא מזמן שגם בלוב היה מחנה ריכוז בג'אדו, ואילו לא נעצרו חילות הגרמנים שם בקורפוס האפריקאי היו כל יהודי צפון אפריקה כלים בעשן. האנטישמי אינו מבדיל בין דם של יהודי אחד למשנהו.
וצדקת במה שכתבת בסוף מאמרך ועיקר העיקרים החשוב ביותר הוא: ואהבת לרעך כמוך
עליו יבנה עולם מתוקן והרמוני יותר
תודה רבה חנה. ואכן, הם הספיקו להגיע גם לצפון אפריקה, ובהחלט גם שם התחוללה השואה. קראי ספרו הראשון של יוסי סוכרי. העניין שכל הסיפורים המוכחשים הללו צריכים להיות סיפור לאומי-ממלכתי אחד. ולא כך הדבר. וזה עוול גדול, וכאב כפול ומכופל. בעצם, כאב שאין לו שיעור. תודה שוב.
לאה יקרה, מקוממת עובדת הסלקציה שאנו עצמנו נוהגים בניספים לפי מוצאם.
דומה שעד פוליקר רבים כאן לא ידעו שגם היהודים היוונים נספו באוושויץ. כמו שחשבנו בטעות שההולנדים היו חסידי אומות העולם בעוד הם הפליאו את הגרמנים עצמם ביעילותם.
תודה לך, שולמית. זה מה שאבי היה אומר: "שם" ספרו אותנו פעמיים-שלוש ביום, ופה לא סופרים אותנו בכלל… ולמה-למה זה צריך להיות כך?!
ואגב, אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים לא רק על הולנד "המיטיבה" , אלא גם על בולגריה ששילמה על יהודיה (היקרים) ביהודי מקדוניה שניספו. לא מלמדים נכון, ולא חוקרים נכון. וזה אכן מקומם. ועניין נוסף, תרומתו של פוליקר בנושא מכרעת. אך כיוון שאני מרצה הרבה , וגם לפני בני נוער, אני יודעת, שהרבה פעמים, אם לא תמיד, מתהדרים בו (אלה שיודעים, כי היום יש כאלה שאפילו לא מכירים את התקליט או הסרט, ממש כך!),ומסתפקים בו. כאילו כל שואת יהודי יוון מוטלת על איש אחד. מה שמאפשר כמובן, לא ללמוד עליה כלל ולהתעלם… תודה שוב על קריאתך.
ספר חשוב ומאמר יפה.
אני גדלתי לתוך זה, לתוך הסיפורים האינסופיים של אימי על דודה שלה, טיה ראשל, שהיתה באושוויץ ויצאה משם נכה ברגל. אומנם אנחנו תורכים, אבל אותה דודה נישאה ליווני ועברה לגור בסלוניקי נדמה לי. ובשנה האחרונה של המלחמה נלקחה לאושוויץ, נדמה לי, ואולי למחנה אחר, בכל אופן, היתה שם כמה חודשים, ומזל שאז בא השחרור, כי אחרת אולי לא היתה מחזיקה מעמד, אבל כל ימיה היתה נכה וצלעה קשות.
האוזן נשחקה לי מהסיפורים האלה. לא קל לשמוע דברים כאלה בילדןת. מצד שני, יש את הדור השני שלא סיפרו להם, וזה בטח היה עוד יותר קשה.
תודה רבה, יעל.
אכן, הסיפורים העצובים האלה… רק לא הבנתי למה כוונתך הדור השני שלא סיפרו לו… אבי "הניצול" לא הפסיק לדבר! והוא לא היה היחיד. זה עוד דבר מוטעה שחושבים פה. ובאמת, אדבר על זה בטקס יום השואה האלטרנטיבי.
ובעניין אחר – ברכותיי על הביקורת הנהדרת שקיבלת מרני. נפלא לקרוא.
התכוונתי שישנם בני הדור השני שמספרים שההורים בכלל לא דיברו, ושדווקא זה הרג אותם ממש, כי לא הבינו למה ההורים מתנהגים כמו שמתנהגים. וההורים לא דיברו כי חשבו שזה יותר מדי לילדים.
מה, כבר יש ביקורת של רני? אני רצה לקרוא….
אגב, לאהל'ה, שלחו לך את הספר מספרא? אם לא, תגידי מיד, ואני אשלח לך.
לאה אהובה, אני לא יכולה להפסיק לחשוב איזה מזל זה שיש אנשים כמוך. שיש אנשים שיש להם את היכולת החד פעמית להביא לתודעה ולקדמת הבמה את הסיפורים האלה. אין ספק שיצירות גדולות כמו "ורד הלבנון" או "בגלל המלחמה ההיא" של אורנה בן דור מביאות מעט מההרבה הבלתי נתפס של יהדות יוון במלחמה ההיא, שאי אפשר, פשוט אי אפשר, שנים על שנים אחרי, וסיפורים על סיפורים אחרי, להאמין. אבל כן אפשר להאמין שתיקון העוול יגיע בזכות אנשים כמוך.
משא גדול הטלת על כתפיי, איריס. אבל תודה רבה על הקריאה הלבבית והתגובה המרגשת.
חשוב. חשוב מאוד. תודה על מאמר מקיף.
תודה רבה.
תודה לאה על דברייך החשובים. מדובר, בעצם, על אפלייה בתוך אפלייה, שכן גם ניצולי השואה שקיבלו הכרה הופלו מבחינות רבות. מאוד מעציב, ואכן, דורש תיקון.
נזכרתי בספר שקראתי של סופר יווני – סופה של עירנו הקטנה – שבו הוא תאר גם דמות של מנהיג הקהילה היהודית בעירו, את האופן בו ניהל את הקהילה וגם את סופה. דימיטריס חאג'יס שמו. מציג נקודת מבט מאוד מעניינת.
תודה חני. אכן אפליה בתוך אפליה. ותודה גם על ההמלצה לספר. אחפש.
לאה, מאמר מעניין וחשוב. בתגובתך כאן את כותבת על "בולגריה ששילמה על יהודיה (היקרים) ביהודי מקדוניה שנספו". למה הכוונה? את יכולה לפרט מעט? לא אחת שמעתי את הגרסה על בולגריה שהיטיבה וגוננה על יהודיה (אבי לא נולד בה, אך היגר אליה בצעירותו ובסוף עלה ארצה משם. הוא מאוד אהב ארץ זו, בין היתר משום שהחזיק בדעה שבולגריה הצילה את יהודיה מן השואה).
תודה רבה, תלמה.
באשר לשאלתך, המלך בוריס הבולגרי הגן על יהודי בולגריה, והתיר להם לעלות גם לישראל. אך היהודים שסופחו לבולגריה בעקבות הכיבוש הגרמני – יהודי מקדוניה (לשעבר יוגוסלביה) ויהודי תראקיה (לשעבר יוון) – נאספו כולם כאחד על ידי שלטונות בולגריה, וגורשו במרס 1943 לטרבלינקה, שם מצאו את מותם בתאי הגזים. וזהו בפירוש מידע נשכח ומחוק, לטובת אידליית ההצלה (שגם היא כבודה במקומה מונח כמובן! כי אכן היה לאביך גם הרבה במה להתגאות). עם זאת, סך כול היהודים שהוקרבו על מנת להגן על יהודי בולגריה היו 12.000.
ואם תרצי, ראי גם תגובתו של קורא בשם יאיר שפורסמה בהארץ, אם תקישי מחדש, כאן, על הרשימה. כך או כך, סיפורים קשים.
לאה היקרה
אני חוזרת וקוראת במאמרך החשוב.
אוהבת או/ו מעריכה את הצורה שהוא כתוב. עובדות עובדות עובדות ביד חייטת עילית של סופרת. מנכיח, מעלה, מדגיש, ולא מרפה. כך צריכה מלאכה זו להעשות. קוראת שידברו רבות בספרך ובצדק. אשמח לכל פרור שתוכלי להעלות לבלוגך.
תודה תודה
מירי
מירי היקרה,
שמחה שחזרת הביתה ולפעילות. רק בריאות! וכמובן, תודה רבה רבה על התגובה החמה.