כמה מלים (חדשות וחדשות פחות) לכבוד חלום שהתגשם…// לאה איני  על אחד השלטים המכאיבים ביותר שנשאו אמש הצעירים בהפגנה ההיסטורית שהתקיימה בת"א (ובשאר ערי הארץ), היה כתוב:  "אנחנו דור בלי חלומות"". ואכן, כבר שנים רבות שבמדינת ההפרטות החזירית, ישראל של החצר האחורית, השנייה והענייה, פלשה והתערבבה עם המעמד הבינוני המשכיל, עד שהפכנו להיות רק שניים: עבדים/חיילים ומלכים.  אבל בשבועיים וחצי ...

  הקדמה   אני מקדישה את הפוסט הזה, שהוא חלק מפרק 9,  בספרי "סדומאל" (הקיבוץ המאוחד 2001), לנשיאנו השמיני הנפשע. אני מקדישה אותו לקורבנותיו האמיצות של הקצב.  ואני מקדישה אותו גם לנער הירושלמי האומלל, שנחנק בכאבו שנים בשל התעללותם הנפשעת של חבריו בו (ו"הטוב" שבהם במיוחד), ואמו "לא-ידעה"…  אני עושה זאת (או יוצאת מקונכייה של כתיבת ספר חדש), כי אמש – ...

3 הערות לסיפור (פארודי) שעומד לעצמו. 1. אני מעלה את הסיפור הזה, "הפסל" (מ-2002, ושייך לקובץ סיפורים שעדיין לא ראה אור), מכיוון וכבר הועלה לרשת על-ידי "מטעם", שם פורסם לראשונה, ועל כן מוטב שיצורף גם לביתו הקיברנטי הביולוגי.   2. וגם כתשובה מחויכת לכל מי שאמרו/כתבו לי שהלוואי והיה יכול להיות רומן אהבים (שלא היה יכול להיות!) בין ורד ליונתן ברומן "ורד הלבנון".  3. ובתודה על הקריאה.  ...

                                                                                                                                                                    ליקירתי.   טירונות 2 // לאה איני    למחרת נשארתי במיטה. לא ביקשתי רשות. בשביל מה? את מי אני מכירה? מי מכיר אותי? אני מחכה שהסערה תדעך, והצריף יתרוקן.  הצריף נהיה שממה מבורכת. הן נלקחות לכל היום, בטח להתגבש, שבות אחר הצהריים, לחצי שעה, לחטט בתיקים שהביאו מהבית, ולהסתער החוצה מחדש. עדיין בפיג'מה, אני מכווצת במיטה. רואה את ...

                                                                                                                                                                ליקירתי.   טירונות 1 // לאה איני     …האמת היא שהרומן שלי עם הצבא היה, כבר מהתחלה, שותק ומסוכסך. הזיה. כבר ביום הגיוס, ברחבה, ואחר-כך באוטובוס, הייתי לבד, לגמרי לבד. אימא נפרדה ממני ללא מגע. אישה בת חמישים שלא חדלה לבלוע את כל המשפחות המצטלמות בשטח כאילו היא לבדה בעולם, ולא הפסיקה לשרקק פנימה אותה שריקה, דבוקה ...

http://www.kinbooks.co.il/htmls/katava58.aspx?c0=21657&bsp=12700

                     רומן חדש, רומן אוטוביוגרפי… חיים שלמים היו צריכים לעבור, מרחקים גדולים, מלחמות ארורות, ומלחמה אחת במיוחד  –  מלחמת לבנון השנייה, עד שימצא את המלים המדויקות, את הנשימה, את היד…   אני מגישה אותו בלב הולם של ילדה, ש…לא עוד פוחדת. רק מתרגשת מאוד. כל-כך הרבה ספרים, והוא הספר הראשון…  http://www.siz.co.il/my.php?i=krlmj2zzrnjm.jpg "עם פלישת צה"ל לביירות במלחמת לבנון הראשונה, ...

עזתית// לאה איני    שבת בבוקר. אני במרפסת הסלון. בת שתיים-עשרה. מהרהרת באהבה. מה זו אהבה? יש בכלל אהבה? ומה זה כשגבר אוהב-מתאהב באישה? ולהפך? איך ההרגשה?  בוקר מתוק במרפסת. שמש עוד של אביב. הציפורים של אבא בשובך. גם אבא. אימא במטבח. רק רוח חרישית וקולות שבת כבושים שמן הרחוב. משום מה נדמה לי שהבית ריק. הוא לא. אז למה ...

    *הספסל / סיפור מאת לאה איני     שלושה ימים ישב מתניה פרטוש על ספסל הפלסטיק בן ששת המושבים שמול חדרו של מנהל מחלקת הגינקולוגיה בבית-החולים של העמק. ביום הראשון נעץ את עיניו האדומות בדלתו של הרופא הראשי, מתעלם מן הפלקט שהודבק עליה, ואשר קרא להורים לחסן את ילדיהם נגד צהבת-כבד נגיפית מסוג הפּטיטיס B. ביום השני בהה סתם ...

        יאקוב וקסטנייטה // לאה איני    יום אחד הופיע אצל אבי השטן. הוא היה נמוך, ובעל מבנה גוף כשל מתאגרף, ובפניו הרבועות שוטטו שתי עיניים צרות וסמיכות ריסים. סנטרו היה מחורץ בגומה שדמתה לכוכב שחסר צלע או צלע וחצי. דיבורו היה כבד וחרישי מרבית הזמן, אבל שלא כמוהו המתה אשתו אנטה. כגזע עץ ננסי, אפלולי, עגלולי ...