חזרתי לקרוא שירה.
אל תסתכל עלי כך. לא, זה לא
מעצב. אתה זוכר
כשהיינו הולכים אל ים?
היית אוסף צדפים, צובע אותם בדם ורוקם לי שרשרת.
היינו חוזרים מלוחים ומהלכים על
היינו חוזרים מלוחים ומהלכים על
הקירות,
היום לובנם כבר לא
נושא צעדי ריקוד.
"אֵין זֹאת כִּי אִם הַחֲלוֹמוֹת הָרַבִּים,
אֲשֶׁר אֲנִי חוֹלֵם עָלַיִךְ בַּלֵּילוֹת הָאֵלֶּה,
יְבַשְּׂרוּ אֶת קצך אִתִּי,
כְּבשׂר רִבּוּי הַשְּׁחַפִים
אֶת קִרְבַת הַחוֹף."
(מתוך: בִּזְמַנֵּי, בִּמְקוֹמֵךְ / יהודה עמיחי)
אהבתי, עינת
תודה שולמית,
מילותייך יקרות לי.
מצטרף לדעת השולמית.
תודה שחר,
גם על האבחנה הדקה…
יפה
אוי עינת..עשית לי דמעות בעיניים.
וכן זאת אני.