יום ראשון.
אני סמרטוט נסחב הלוך ושוב לאורך המטבח הישן.
כמו ההיא שעמדה לבדה תחת הסופה דמויית הקונוס הענק בשמי פלורידה. איך קראו לה? נשכחה בין הדפים האכזריים ואני עוד זוכרת איך קרסה והתפוררה.
אין לי סיכוי להציל ילדוּת אחת מתוך הרגעים הללו.
אולי רק קרעי עשן מהסגריה הרטובה יתמרדו כנגד החשבונות שאני מזמנת לפתחי.
חשבון חשמל
חשבון מים
חשבון התשוקה
וחשבון האשמה.
מעבר נעים כפרה!
והשיר? אהבתי 🙂
כמובן
האם חווית מעבר נעים מימך? מדובר בהכנסת חיי לתוך ארגזי קרמבו וביסלי.
תודה. כמובן.
לחנן- זאת הייתי אני שם בתגובה.
פתאם חשבון החשמל והמים לא נראים רע כ"כ.
🙂
יפה, עינת. אני כבר מזמן הודעתי לעצמי שאת מוכשרת. ולא רק בחשבון.
תודה שחר,
(הם נוראיים כשהם מצטברים.)
חשבונות…שניים כאלה ושניים כאלה. חשבון האשמה הוא זה שמכניס אותנו תמיד למינוס.
גם החשמל והמים.
תודה.
הוצאת לי את המילים מהפה… :)))