הסרט נגמר, הכתוביות יורדות לאט אל תחתית המסך. היא מתיישרת עם כאב עמום במצח, חושבת על קטע הסקס שהיה. הגוף שלה רעב.
מה הייתה הכוונה של כל זה? למה הייתי צריכה את הגוף היפה של הכוכבת, ערום, לבן, רזה, חזה מלא. את איבר המין של הגיבור, חשוף, זקוף. עכשיו אני רעבה למגע וריקה כמו עץ רקוב ואכול.
היא מתרוממת אל הקופסא, אל הנייר, אל הגוש הירקרק שנראה כמו קוביית משחק. היא שורפת את הקצה ולא מרגישה שום ריח. הריק בבטן מתפשט אל הידיים ופתאום היא לא מרגישה אותן.
אני מזיזה אותן, אבל אין לי שום תחושה. העור והאוויר והאצבעות והריח, אני לא מרגישה.
היא מסיטה את האש אל האצבעות ומרגישה חום, צריבה.
לא כואב לי.
לא כואב לי, מילת מפתח בחיים, אני אחליט מתי איכאב לי או שזה בא מבחוץ? כואב לי ואני אתאפק, או לא כואב לי ואני לא בעסק…
יש כל מיני סרטים שחלפו בחיי, ואין לי מושג מה הייתה כוונת הסרט.
ואני מדברת על החיים.
להתראות טובה
כל מילה, פנינה, כרגיל.
תודה
עינת