תנועות גוף מוגזמות כותבת ויוצרת
אני חולה על תל אביב בלילה. יש לי מסלול כזה שאני תמיד הולך בו. סתם, בלי מטרה.
אני מתחיל מהפיצוציה שפתוחה כל הלילה, יורד לאיפה שהפלאפל והשווארמות ואז פונה לרחוב של הבובות. הבובות זה קטע. בובות של חלונות ראווה, בלי בגדים, אשכרה אפשר לראות את כל מה שהולך מתחת.
אני מת על הרחוב הזה. על ההתחלה יש שתי בובות שתלויות על הגג, יושבות, רגל על רגל.
כמו שלט שמסמן – זה הרחוב שלנו. בפעם הראשונה, כשרק מצאתי את הרחוב הזה, הייתי בשוק.
אני יושב אצל אחותי, עם כל המחשבות שמתפוצצות לי בתוך הראש, למה זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בת"א וכל הרעש והלחץ נכנסו לי לנשמה. סיגל, היא סומכת עליי במאה אחוז עוד מאז שהייתי ילד, ראתה שאני אוכל סרט ואמרה לי – "לך , תסתובב, תירגע ותחזור". זה משהו שאמא שלנו בחיים לא הייתה עושה, נותנת לי ללכת ככה סתם, אבל אני וסיגל יצאנו ההפיך הגמור ממנה, היא משתגעת מזה.
סתם הלכתי, לא היה לי מושג לאן, הולך בין החנויות ופתאום קולט בובה של אישה עם כל העניינים בחוץ קומפלט, ואני מדבר על הפרטים הכי קטנים, אפילו שרירים של הבטן היו שם. בהתחלה לא נעים לך, למה אתה אומר לעצמך- בחורה ערומה, תבהה כמו ילד חרמן? ובעצם אתה חושב שסתם שכחו את הבגדים שלה, אז אתה ממשיך ללכת ואז אתה קולט בובה שחורה כושית יותר שווה, ואז אתה כבר משתגע, מה, לא תסתכל? פתאום אתה קולט שכל הרחוב הזה זה גן עדן של בחורות ערומות. מה שאתה לא רוצה, יש. שחורות, לבנות, נמוכות, גבוהות, חזה קטן, גדול, עם ראש, בלי ראש, הכל. רק חבל שאין להם שיער, השיער היה יכול לבוא טוב.
זה מה שהיה כשרק הגעתי לרחוב, חנות אחרי חנות בדקתי להם את הגוף טוב- טוב. לא הסתכלתי לא ימין ולא שמאל, רק על החלונות. שוכח את הבלבלה של ת"א, שוכח את כל הבנים והבנות שהולכים ברחוב כמו מליון דולר, את המוסיקה והרעש של המכוניות, רק בובות.
מאז, כל פעם שאני אצל סיגל, אני עושה את הטיול שלי, קבוע, בית דין לא יעזור. גם כשהיא לוקחת אותי לסנטר לקנות בגדים כמו מלך, אני יוצא לה מהבית בלילה לראות את הבובות.
אפילו ביום ההוא כשהלכנו לשנקין, עם כל השופוני של ת"א, עם כל הכוסיות שחמות יותר מהדוגמניות בטלוויזיה, ועם כל הגברים, לבושים מותגים מהנעל ועד למשקפי שמש. איך שהתיישבנו בבית קפה קלטתי איך כולם מסתכלים עלינו, למה ישר קולטים שאנחנו לא מכאן. אני לא ספרתי אותם, המשכתי עם הקפה וחשבתי על הסיבוב של הלילה, לא מוותר עליו.
זה כבר בדיחה קבועה שלנו. כשאני יוצא מהדירה , לפני שהיא הולכת לישון, היא זורקת: "תמסור ד"ש לבובות, יה סוטה.". אבל היא לא מציקה, היא בסדר גמור סיגל, אפילו שכפלה לי מפתח לדירה שלה, "כל פעם שההורים עולים לך על הקריזה פשוט תבוא."
יש לנו קטע כזה, שכמה שאנחנו שונים, אנחנו אותו בן אדם. כל אחד שמכיר אותנו יגיד לך שסיגל ואלי זה כמו אור וחושך, למה סיגל היא גאון עם תעודות. בתיכון היא הייתה עם הציונים הכי גבוהים, והיא גם היחידה מכל השכונה שהלכה לאוניברסיטה, אשכרה התחננו שתבוא ללמוד אצלם ואני, אין לי את התחת שלה, בגרויות אני לא עושה, סתם מסתובב אצל יגאל במכולת עד לצלצול של ההפסקה. סיגל אומרת שהכל שטויות, שיש לי יותר שכל מלרוב האנשים שהיא מכירה.
מאז שהיא עברה לת"א, אני מחכה ליום שאני אסיים את הצבא ואקח לי דירה לידה. כבר חישבתי הכל, זה ייקח לי חודש- חודשיים לחסוך מספיק להתחלה של השכירות, למה כסף כמו שסיגל קיבלה מהמדינה לדירה, אני לא אקבל. אולי אם אני אהיה קצין קרבי, אז אני אצא עם בוחטה כמו שצריך מהצבא ואז צ"יק צ"ק יוצא מהשכונה ועובר לת"א.
עכשיו אני הולך ברחוב הזה כמו מלך, יודע בדיוק איפה השלט עם הבובה שמפסקת רגליים כדי שזה יקפוץ לך לעין ותבוא לראות את הסחורה ואיפה החנות עם הבובות המיוחדות, שלא מנסות לחקות בני אדם ויש להם חוקים משלהם, כמו ראש גדול או עיניים שתופסות את כל הפנים.
ועכשיו, אחרי שאני מכיר את כל החנויות, אני יכול להרים את העיניים מהחלונות ולהסתכל על הרחוב. אני הולך עד לשדרה ואז פונה לרחוב העלייה. זה רחוב שאין לך מה להסתכל על החלונות שלו, למה הוא ריק מדברים יפים, כל מה שנשאר לך זה להסתכל על האנשים. על הרוסים שיושבים בחנות של האלכוהול כמו בטוטו מול המתנ"ס אצלנו, מעשנים ומסתכלים על הטלוויזיה הקטנה שעל התקרה. ויש את הבחורות, אללה איסטור איזה בחורות מחוקות. יש אחת קבועה שאני תמיד רואה, בלי גיל, עם בגדים של בת שש עשרה אבל בפרצוף – יש עליה חמישים. בלי שיניים, עם מבט של גמורה. פעם חשבתי שדברים כאלה אפשר לראות רק אצלנו, שכל הגועל יושב עלינו כמו מכסה לסיר, אבל לאט לאט התחלתי לקלוט שת"א זה בול אותו דבר, שכל הרעש והפוזה זה רק בראש שלנו, הילדים מהשכונה שמפחדים לצאת מהריבוע שהם מכירים.
מזל שיש לי את סיגל שלא שמה על מה שאומרים לנו מגיל אפס, היא אין לה אלוהים. על הזין לה מה שאומרים. מאז שהיינו קטנים היא הייתה מסננת לי חברים, "אלה לא ברמה שלך אלי, אתה צריך חברים בלי השטויות של הרחוב". בלי סיגל כבר מזמן הייתי מראה לכולם כמה כוח יש לי בידיים. אבל אני לא מתעסק בשטויות האלה, לא אכפת לי שקוראים לי מפקיר, רואה מכות והולך לצד השני. למה אני לא מתכנן לגמור כמו הילדים מהרחוב עם החקירות במשטרה פעם בשבועיים. לי יש תוכניות לעוף משם כמה שיותר מהר, להסתובב ברחוב שלי כמו מלך שכולם מזהים, את הבובות אני כבר מכיר וזאת כבר התחלה לא רעה.
יש בובה אחת שאני מכיר יותר טוב מאת עצמי. תעבור לידה סתם ככה לא תשים לב אליה. גם אני לא שמתי לב בהתחלה, אבל זה בגלל שהראש הסתובב לי מכל הכושיות עם החזה הגדול. זאתי, יש לה סטייל של אחת על רמה. אני חושב שמי שעשה אותה חשב על הבחורה שלו. יש לה חזה קטן שעומד יפה יותר מכל הכוסיות, וגם בטן קטנה כזאת, לא משהו רציני, לא רואים אם לא ממש מסתכלים, אבל יש לה בטן עם הפופיק והכל, כמו בחיים. אני חושב שאם היא תימכר אני בטוח אזהה אותה עם בגדים, בטוח .
כשאני חוזר לדירה של סיגל אני נכנס בשקט, כי היא כבר ישנה. זאתי, כמה שבעיר הזאת כולם סביבה ערים ומבלים, לא אכפת לה, כל מה שיש לה בראש זה לימודים. אני נכנס לידה במיטה ומקשיב למה שקורה בחוץ עוד קצת. לאלה שיוצאים מהמועדון ברחוב שליד, לריב של הזוג מלמעלה, למכוניות ששמות מוסיקה בפול ווליום. אני חושב על איך אני שותה קפה בשנקין, יושב כשכל הבובות מסביב לשולחן, הבובות מהגג, הבובות הכושיות והבובה שלי, מקיפות אותי כמו שייח ואני מבסוט ביניהן ונרדם.
כתוב רהוט ומושך, אבל ה"שיגעון" שלו לבובות ראווה אינו מתפתח אחרי האמצע בערך, וחוזר על מה שהיה. היה אפשר ללכת יותר מבחינה זו.
אני מבינה את הנקודה. אני מניחה שחשוב לי לשמור על עדינות ודווקא לא לגלוש אל מחוץ לשפיות
שלום עינת, גם בעיני זה כתוב מאוד-מאוד טוב. האדם נבנה ונעמד מול העיניים מתוך הצורה שבה הוא מדבר (וכמובן גם קצת ממה שהוא בוחר לדבר עליו). מאוד יפה!
תודה רעיה. לא להאמין מה חיזוק אחד יכול לעשות ביום סתיו מדכדך
סקס
אהבתי מאוד את החיבור פתאום לאישה אמיתית ברחוב העליה.כמעט מסביר לי למה הוא מעדיף להסתכל על בובות..
מעניין, מצחיק ומפתיע למה ששמים לב בסיפור. וגם נוגע ללב שדווקא היא משכה את ליבך. תודה על הקריאה והתגובה.
אני בכלל מחפשת בובות ראווה למכירה והגעתי בטעות אל הבלוג שלך.
כל כך נהניתי, ובלי שום כוונה המשכתי והמשכתי לקרוא עד הסוף (ואפילו הוספתי תגובה :-)).
כתוב כל כך מדוייק שזה חלף לי כמו סרט קצר.
תודה !
גמאני מצאתי את הסיפור הזה באותה צורה, אהבתי את הטקסט מאוד זה יותר מקורי ומעניין מרוב המונולוגים שקראתי עד היום!!!!!