גם במטבע יש משהו פאלי כותב, בעיקר כשיש לו עיפרון מחודד

השבוע הוכיח מעל לכל ספק שהעם עם הגולן: בווטסאפ, בפייסבוק, בבלוגים, במאמרי מערכת. ואנחנו טובים בשיימינג הזה: "בתולה? בת 15? אייל גולן קורע לך. אייל גולן: היה גמר מדהים, מי שצפה פשוט נהנה." אלוהים, כמה אנחנו טובים בלהיות רעים. ואם כבר הזכרנו את אלוהים, הרי שגם הוא הוכנס הלילה למערכת היחסים, עם ביקור מתוקשר של הזמר בכותל. לתומי חשבתי שהמנהג ...

את ההמלצה החמה שבכותרת העתקתי בשקידה מפרק א' של מסכת אבות. אמנם הדברים מופיעים בשתי משניות נפרדות, אבל במילים האלה ממש. ההתכה הזו מתבקשת נוכח מופע האימים המתגלגל במקומותינו בחודשים האחרונים ומכונה בטעות 'הבחירות לרבנות הראשית'.  כיצד מתחילים בסיפור המעשה? במעצר הבית של הרב הראשי המכהן? בחקירה פלילית כנגד אחד המועמדים? או אולי בפאשיסט מצפת (שלתדהמת יהודי  התפוצות מועמדותו עדיין ...

"והוא הולך לבד, איך שיר נולד", שח לנו הכבש השישה עשר, מנכסי צאן הברזל שלנו. ובאמת – מה נרצה משיר שכתבנו? שיעבור קנוניזציה, שיולחן וייכנס לפליי-ליסט (אבל גם חומר לבגרות זה בסדר), שיעבור מרשות היחיד לרשות הרבים. מה נרצה משורה בודדת, דימוי, היתוך או צירוף מילים ייחודי שיצרנו? אנחנו רוצים רישום ברשות הפטנטים. בטאבו. קושאן. חתונה קתולית וברית דמים. ולפעמים ...

הידעתם? שירה הורסת את תדמית הלוחם.  קראו איתי שוב: שירה הורסת את תדמית הלוחם. זו לא טעות: כך קבע מח"ט הנח"ל, אז זה חייב להיות נכון. קרנבל הנח"ל, קרנבל. ואני לתומי חשבתי שמה שהורס תדמית של חטיבה לוחמת הם אירועים דוגמת חטיפות שבויים או ליל הגלשונים. בטעות הנחתי שמה שהורס את תדמית צה"ל היא התופעה המתפשטת (תרתי משמע) של חייליו המעורטלים ...

    עמיחי מבכה את הזיכרון ומזהה את אובדנו עם המוות, שכן מי אנחנו ללא הזיכרונות שצברנו? אבל וולך, ב'אדם צובר זיכרונות' הופכת את משל הנמלה והצרצר על-פיו ומטילה ספק בדרך חיים של איסוף זיכרונות.   רובנו חרדים מאד לגורל הזיכרון שלנו, וספרים רבים עוסקים בשיפור הזיכרון, שימורו וכן הלאה. עם העלייה בעשורים האחרונים בשכיחות דמנציה ואלצהיימר בגיל המבוגר, דומה ...

     "כשאנחנו מתבקשים לפרגן אנחנו למעשה נדרשים לוותר על הביקורתיות שלנו ולעשות טובה לסחבק", כותב אלון עידן (הארץ, סוף השבוע האחרון). ובכן, ארבע שנים בגלות לימדו אותי משהו חשוב: הביקורתיות הזו, שישראלים רבים מחשיבים כל-כך? ובכן, איך לומר לכם את זה בשפה עדינה? תדחפו אותה לתחת. אף אחד לא מעוניין בדעתכם. אנשים בכל מקום מתוקן רוצים לחיות ולתת לחיות. ...

  אבן שזרק טיפש לבאר, גם אלף חכמים לא יוציאו. בהתחלה פטרתי את עצמי כך בפשטות מן ה'חוכמה' הזו מבית מדרשו של דרעי על השטרות החדשים. אבל למעשה האבן היא של טירקל (כן, אותו אחד, זכור לטוב, מוועדת המשט).   התחושה הראשונית שלי הייתה 'למה לחרב שמחה?'. איזה יופי – שטרות צבעוניים, ריחניים, מרשרשים ודמויות משוררים שנוכל להעלות על ראש ...

  לכל אחד יום הזיכרון הפרטי שלו. יום הזיכרון הרשמי עצמו, ד' באייר, הוא בעיניי רועה ללא עדר או מפגש מקרי של כבשים תועות על סְפָר-מדבר הזיכרון. יום הזיכרון שלי חל בשני בדצמבר. בעצם, זה איננו "יום". היום הזה מפולח בצורה חדה לשעות ודקות ושיאו חל בשעה תשע וחמישה בבוקר. אז צפירה מחרישת אוזניים אבל פרטית בהחלט מטלטלת אותי ולא ...

    הַכְּתָב הָעִבְרִי וְהָעַרְבִי הוֹלְכִים מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב הַכְּתָב הַלָּטִינִי מִמַּעֲרָב לְמִזְרָח שָׂפוֹת הֵן כְּמוֹ חֲתוּלִים אָסוּר לָלֶכֶת נֶגֶד כִּווּן הַשְּׂעָרוֹת כך כתב יהודה עמיחי ב'שִׁיר זְמַנִּי'. ומה קורה כשעברית, ערבית ואנגלית נפגשות במקום אחד? אולי מה שמתרחש כשספר של סייד קשוע, 'גוף שני יחיד', מתורגם לאנגלית. זו גם סיבה מצוינת למסע הדילוגים הנוכחי של הסופר בארצות הברית. מעגל הקריאה ...

  הנה הגיע הריטואל הקבוע של הסתיו: העולם עוצר את נשימתו כדי לדעת מי הכי תרם לכלכלה, ספרות, מדע, שלום. במותו הוריש אלפרד נובל יותר חומר נפץ ממה שייצר בימי חייו.   ויש גם את הנקודה האישית. הרי אני יבחוש בן שלולית וטרם בקעתי מן הביצה, אבל זה מחלחל – פרסי הנובל האלה עוברים ממש לידי: החינוך המדעי שלי עבר ...