בננות - בלוגים / עקיבא קונונוביץ / שיר של בורחס (מוקדש לאיריס אליה כהן, עם שובה ארצה). יופיע מחר גם ב"זוטא"
כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

שיר של בורחס (מוקדש לאיריס אליה כהן, עם שובה ארצה). יופיע מחר גם ב"זוטא"

יִשְׂרָאֵל

                       

 

אָדָם כָּלוּא וּמְכֻשָּׁף,

אָדָם שֶׁנִּדּוֹן לִהְיוֹת הַנָּחָשׁ

הַמֻּפְקָד עַל זָהָב נִבְזֶה,

אָדָם שֶׁנִּדּוֹן לִהְיוֹת שַׁיְלוֹק,

אָדָם שֶׁשַּׁח אֶל הָאֲדָמָה

וְיוֹדֵעַ שֶׁשָׁכַן בְּגַן הָעֵדֶן,

אָדָם זָקֵן וְעִוֵּר שֶׁיְּמוֹטֵט

אֶת עַמּוּדֵי הַמִּקְדָּשׁ,

פָּנִים שֶׁנִּדּוֹנוּ לִהְיוֹת מַסֵּכָה,

אָדָם שֶׁלַּמְרוֹת בְּנֵי הָאָדָם

הוּא שְׁפִּינוֹזָה וְהַבֶּעש"ט וְהַמְקֻבָּלִים,

אָדָם שֶׁהוּא הַסֵּפֶר,

פֶּה הַמְּשַׁבֵּחַ מִן הַתְּהוֹם

אֶת צִדְקַת הַשָּׁמַיִם,

פְּרַקְלִיט אוֹ רוֹפֵא שִׁנַּיִם

שֶׁשַׂח עִם אֱלֹהִים בְּאַחַד הֶהָרִים,

אָדָם שֶׁנִּדּוֹן לְלַעַג וּלְקֶלֶס,

לִהְיוֹת תּוֹעֵבָה, הַיְּהוּדִי,

אָדָם שֶׁנִּסְקַל, נִשְׂרַף

וְנֶחֱנַק בְּתָאֵי מָוֶת,

אָדָם הַמִּתְעַקֵּשׁ לִהְיוֹת בֶּן-אַלְמָוֶת,

שֶׁשָּׁב עַכְשָׁיו לַקְּרָב שֶׁלּוֹ,

לַנּצָּחוֹן וּלְאוֹרוֹ הָאַלּים,

מַרְהִיב כְּלָבִיא בַּצָהֳרַיִם.

 

                                                1967

 

                                                                חורחה לואיס בורחס

 

(מתוך: במכללה, ירושלים, תש"ס, בתרגום ע.ק.)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

23 תגובות

  1. עקיבא, איש יקר,
    כל כך תודה, מאד מרגש, אם כי טרם הספקתי לקרוא את השיר בקפידה. אני פשוט חייבת לטוס החוצה.
    אגיב מחר בהרחבה, גם על הצעתך בבלוג שלי.
    שוב המון תודה ויום נפלא.

    • איריס יקרה,
      כן, מחר נשוחח. במיוחד מעוניין אני שנעבוד על נושא הסולידריות. לפני שעתיים, להפתעתי, צמח שיר חדש, כמעט בבת אחת– על אותו נושא.

  2. בורחס, שביקר בארץ, כתב כמה וכמה שירים על ישראל, אבל את זה לא הכרתי.
    (וכמובן כתב על היהודים – "שפינוזה", "הגולם")
    תרגום יפה ומחוה יפה. מצטרף בשמחה
    לברכת ברוכה הבאה לאיריס הנפלאה.

    • אמיר,
      השיר הזה נכתב מייד אחרי מלחמת ששת הימים.בעיניי הוא חזק יותר מכל השירים האחרים, שהם יפים כשלעצמם.אני מתכוון אי-פעם לכתוב על סיפורי בורחס שנושאם הוא היהודי, היהדות… כוונתי לאלה שנכתבו בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.
      מורכבותו המדהימה של בורחס באה לידי ביטוי במיוחד בסיפורים הנ"ל.

  3. עקיבא, שני השירים שהבאת ותרגמת. מאד יפים ומעמיקים.

    • אביטל,
      זה נכון, אבל השיר של חיימה דאבאלוס הוא לירי מאד, והשיר של בורחס הוא בעיקר שיר הגותי. בעיניי– שניהם נפלאים.

  4. מירי פליישר

    תודה עקיבא איש נהדר שכמוך ומשורר עדין נפש על התרגום המרגש
    ולאיריס הנפלאה כאדם וככותבת כדברי אמיר, אני מצטרפת בברכות.

  5. היי עקיבא
    שיר נפלר חכם. ניראה לי שלתרגם את השיר הזה זה מלאכת מחשבת.
    ואיריס
    טוב שאת פה.
    להתראות טובה

  6. מירי פליישר

    ומזל גדול שמישהם אחרים משבחים את היהודים, כי אנחנו יודעים רק לקטר

    • מירי,
      נכון שאנחנו מומחים בביקורת עצמית מוגזמת, ובאמת אני שמח שבורחס, אדם מורכב מאד, בשיר הזה משבח אותנו בעיקר על מורכבותנו וגם על כושר "הקיטור" שלנו.

  7. לגמרי ישראל

    • למגיב/ה האלמוני/ת,
      הגדרת בצורה נכונה. אסור לנו לשכוח שהפירוש של השם ישראל הוא:"כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל…" (בראשית לב/כט).

  8. איזה שיר לישראל!
    מחווה יפה לאיריס המקסימה השבה לכאן.
    מה כותרת השיר בספרדית, כדי שאחפש מקור?

  9. רק לציין שב'זוטא' יפורסם היום שיר אחר על ישראל, אף הוא של בורחס ובתרגומו של קונונוביץ' (אבל משנת 1969).

  10. איריס אליה

    סליחה גדולה על ההשתהות בתגובה, עקיבא יקר, ושוב תודה על ההקדשה המרגשת.
    אני קוראת את השיר, ולא יכולה להשתחרר מההרגשה שבורחס היה אולי סלחן כלפינו. על כל פנים, ככה זה נקרא לי.
    ובכל זאת, למרות האמור לעיל, השיר הזה קשה לי. לא יודעת ממש למה. אולי בגלל האיזכורים של המוות, והמלחמות, והקרבות.זה כל כך מייאש שזה הדבר הראשון שמתחבר אלינו.
    כמה רע היה ויהיה עד שיהיה לנו טוב.
    שאלה, בחיי.

    שבת נפלאה וטובה במחוזותיך.

    • איריס יקרה,
      אני מבין אותך, השיר אינו מביא פרטים על הדברים הקשים שלנו, על הדברים הרעים שאנחנו, בעיקר בגלל התיקשורת, נושמים יום יום. אני חולם עך עיתון המפרסם בעיקר דברים טובים, שיש בשפע, ואנחנו לא יודעים.
      כן, גם אני דואג לעתידנו כמדינה, בגלל זאת הצעתי שנתחיל לגלגל את הנושא של הסולידריות, מלה שיש לה פנים רבות.על הנושא הזה כתבתי שלשום בבלוג שיר בשם "בינתיים" ולא מקרה הוא שלא קיבלתי אפילו תגובה אחת.
      אני ממליץ לקרוא גם את השיר של בורחס "ישראל 1969", שהתפרסם ב"זוטא" ביום שלישי שעבר.יש שם דברים מעניינים.
      אני מאחל לך המשך קליטה לא קשה, או כפי שאני אומר זאת בצחוק, כששואלים אותי מה שלומך: "סוחבים בעוז".
      שבוע טוב!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ