בננות - בלוגים / / גם המואזין
כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

גם המואזין

חֲלוֹם

 

אָמַרְתִּי לָהּ:

"… כְּבָר אֵין מַקְהֵלָה

עַד לְהוֹדָעָה חֲדָשָׁה…"

אָמְרָה לִי:

"אָז תָּשִׁיר בַּבַּיִת…"

 

וַאֲנִי שָׁר

בַּהַתְחָלָה

כְּמוֹ הַדֶּשֶׁא בַּגִּנָּה

כְּמוֹ הַבֶּרֶז הַדּוֹלֵף

גַּם הַיּוֹנִים שָׁרוֹת עָלֵינוּ

גַּם כַּלְבַּת הַשְּׁכֵנִים

שָׁרָה עָלַי עָלַיִךְ

הַב הַב  DA DA

וְהֶחָתוּל הָאֲלַכְסוֹנִי סוֹף סוֹף

נָס לֵחוֹ

כְּזֶרֶם מַיִם מִצִּנּוֹר

וְהַשָּׁטִיחַ שֶׁנִּנְטַשׁ

עַל הַשְּׁבִיל

מְהַלֵּךְ עַל אַרְבַּע

אֶל הַצְּפַרְדֵּעַ…

 

הַלְלוּיָהּ!

אֲנִי שָׁר בַּבַּיִת!

 

 

גַּם הַמּוּאֲזִין…

 

ירושלים, יולי 2006


11 תגובות

  1. "וְהֶחָתוּל הָאֲלַכְסוֹנִי סוֹף סוֹף /נָס לֵחוֹ/
    כְּזֶרֶם מַיִם מִצִּנּוֹר / וְהַשָּׁטִיחַ שֶׁנִּנְטַשׁ /
    עַל הַשְּׁבִיל / מְהַלֵּךְ עַל אַרְבַּע / אֶל הַצְּפַרְדֵּעַ…"
    שורות שממש ממריאות ממציאות אל מציאות, עקיבא.

    • אמיר, אנא, אשמח אם תסביר לי את משמעות תגובתך.
      תודה

      עקיבא

      • חושב שזה די ברור. יש על-מציאות (סוריאליזם) בשטיח שמהלך על ארבע וחתול שמצטנר. השורות האלה טעונות ביותר ממציאות אחת.

      • תורמת דם סדרתית

        אני חושבת שהוא התכוון שהשורות
        החליפו לו את המציאות ואחרי קריאה בהן הוא לא מה שהיה לפני שקרא בהן
        והוא מבין זאת תוך המראה בעוד השורות משמשות לו מדחף.

  2. רענן ומקורי.

  3. סבינה, תגובתך ריגשה אותי.
    תודה

    עקיבא

  4. תורמת דם סדרתית, אשמח אם אפילו קורא אחד חש תחושה כמו זו שאת מתארת.
    תודה על תגובתך.
    עקיבא

  5. עקיבא, לטעמי כדאי להתחיל את השיר מ"ואני שר" לפני כן זה הסבר, ואחר כך השיר באמת ממריא, בקצור אני מתחברת לבית השני

  6. רות בלומרט

    אז תשיר בבית… זמן רב חלף מאז שמענו הצעות כאלה. מזמן לא שרנו אפילו בבית. הצעה בריאה עם סיום קומי… גם המואזין…
    קום אפוא עקיבא, דבר שיר.

    • רות יקרה, הסיום הוא לא כל כך קומי, כי המואזין חש שביתו הוא גם הבית שלי ושלך וכו', אבל לקחתי את זה עם קצת חוש הומור…
      תודה על איחוליך.
      עקיבא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ