בננות - בלוגים / עקיבא קונונוביץ / כן, אני מקנא במוחמד
כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

כן, אני מקנא במוחמד

קִנְאָה

 

בַּדֶּרֶךְ מִבֵּית הַחוֹלִים "הֲדָסָה"…

הוֹ, מֹחִי, חָמוּד שֶׁלִּי,

אֲנִי חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת!

קִנֵּאתִי בּוֹ, בְּמוּחַמַד,

זְקוּף קוֹמָה בַּמַּעֲלִית,

כָּפִיָּתוֹ הָאֲדֻמָּה

וְאַרְבָּעָה שְׂפָמֵי שָׁרֵת

מְחַבְּקִים רֹאשׁוֹ,

וּבַפְּרוֹזְדוֹר –

הוּא הוֹלֵךְ קוֹמְמִיּוּת

עַל אַדְמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה.

 

ירושלים, ינואר 2006


14 תגובות

  1. טוב עקיבא,קודם כל הרעיון, הוידוי שלך, אתה מרגיש כל כך חלש מול מוחמד הזקוף .נראה שהוא תופס בנוכחותו את רוב אורכה של המעלית .צבעיו עזים ,אדום ושחור, שפמיו חזקים כמברשות ואתה אפילו מדמה אותם למלאכים. באירוניה או שלא …אדמתו קדושה זה ברור… בשירך המילה הדסהיוצרת תחושת רכות ריחנית הדסה בית חולים ,שם של בחורה ,שיחי הדס ריחניים בסתיו .ושאלה קטנה לי אליך :מדוע אתה פונה אל המוח שלך בהתרפקות ובשמות חיבה לא בטוחה שזה תורם למהלך השיר אשמח להסבר .סיגל ס

    • מול הכוחנות המופגנת [סרק,סרק] בא וידוי קורע לב. לא רק עלכוחנות מול חולשה אלא גם על כבוד עצמי בכל אתר, שאינו מתמסמס נוכח כל דמות.

    • עקיבא קונונוביץ

      סיגל, למדתי הרבה מהערותיך/הארותיך. בקשר ליחסי אל המוח, לדעתי לכולנו יש רגעים שאנחנו בדיאלוג עם עצמנו, דיאלוג אמיתי ואוהב. בשיר אני מביע את קנאתי למוחמד, שמסביבו 4 משרתים (מלאכי שרת) והוא חש עדיין שדורך לא על אדמת בית החולים הדסה אלא על אדמתו הקדושה, וזה מזקיף את קומתו: האמונה, האחיזה בערכים.

  2. מוחמד בשירך הוא מה שהוא, באמת אפשר לקנא ביכולת הזו

    • עקיבא קונונוביץ

      חני, הבנת בדיוק את "כוונת המשורר". תודה

    • עקיבא קונונוביץ

      חני, ואולי שכחתי את העיקר: לא רק מוחמד שלי הוא ככה, אלא הרוב המכריע של הערבים/מוסלמים, שהרי מחנכים אותם לכך מבטן ומלידה.

  3. עקיבא, שיר כנה, אם כי לא נעים לאוזן היהודי המתלבט לגבי זכותו על אותה אדמה קדושה.
    ועמדתי – כל עוד יקדשו ערבים ויהודים את האדמה על פני החיים ימשיך דמם להרוות את רגביה.
    מצטרף לעמדה שחמוד שלי (שמקורו כנראה בהקשר צלילי למוחמד הלא נחמד ואפילו המפחיד) מחליש את האמירה של השיר, כאילו הדובר צריך להתנחמד כדי לא להרגיז מישהו

    האם לתאריך בסוף השיר יש איזו משמעות שקשורה בתכנו ?

    • עקיבא קונונוביץ

      אהוד, אני שמח לשוחח אתך על הנושאים האלה, על-פי תגובתך.
      1. התאריך מקביל גם לאישפוזו של אריק שרון.
      2. לצערי, לרוב היהודים יש יחס מתנחמד כלפי הערבים באשר לערכים החשובים ביותר, וגם זה בא לידי ביטוי בשיר.
      3. לדעתי, אסור להפוך את האדמה לקדושה, כפי שעושים רוב הערבים/מוסלמים ומיעוט של יהודים המכונים "הימין הקיצוני". עמדתי היא שיש ערך אחד שאסור לנו לוותר עליו: ליהודים יש זכות למדינה יהודית בארץ ישראל.ברגע שהערבים ישלימו עם ערך צודק זה, נוכל לחיות בשלום איתם, תוך ויתורים טריטוריאליים הדדיים.
      עקיבא

  4. אהבתי עקיבא.
    מוחמד אותנטי , ואנחנו חקיינים.
    שים לב למראהו: כפייה אדומה, שפם, אינו מזלזל בדרכי אבות.

    • עקיבא קונונוביץ

      אביטל, אינני סבור שאנחנו חקיינים, ואם כן, אז אנחנו מחקים את תכונותיהן השליליות של העמים השכנים, מאז נכנסנו לארץ המובטחת. גם אני מסכים שאין לוותר על ערך חשוב כמו קדושת הארץ, אבל עלינו לברר כל הזמן מה פירוש המונח קדוש ומה נדרש מאיתנו כדי להיות קדושים. ובכלל, אדמה קדושה בעיני, זאת הארץ שהאל הבטיח לנו בתנאי שנהיה שונים מיושביה ונצטיין בין היתר במוסר גבוה,וזה בכלל לא קל.
      בזכותך אנחנו משוחחים על נושא חשוב ביותר.
      תודה

      עקיבא

      • לא דברתי על קדושת הארץ, אלה קדושת השרשים, אני טוענת שחלק מעלית האסלאם הקיצוני, הוא בגלל שהמוסלמים חשו כה מאוימיים על ידי השתלטות ערכים מערבים שלא נתנו להם מרחב מחייה.

        להם חשוב לשמור על ערכים מסוימים ולצערי אפילו בצורה קיצונית.
        אם כי גם המערב חייב לבדוק את עצמו , כי תמיד יש שני צדדים.
        ולנו לעומת זאת זלזלול במורשת, ואנו יונקים את כל כולנו מהמערב.
        מה שמוביל בשורה תחתונה לזלזול באדמה.
        אבל בעיניי אמונה קודמת לאדמה.
        קודם קבלנו תורה ואז אדמה.

        אתה בהחלט רואה שזניחת ערך אחד מביאה לגסיסת השני.

    • עקיבא קונונוביץ

      אביטל, יש בינינו הסכמה מלאה.
      אני עובד כעת על ספרי הבא, המוקדש כולו לשירים על יהדות.
      תודה
      עקיבא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ