כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

אני ואתה

אֲנִי וְאַתָּה

 

 

אַבָּא אָהַב אוֹתִי:

לֹא חָסַךְ יָדוֹ מִמֶּנִּי,

כְּמוֹ הַמְּלַמֵּד שֶׁלּוֹ

בְּשִׁבְטוֹ בַּ"חֶדֶר"…

גַּם הָעַלְמָה Devora,

מוֹרָתִי בְּכִתָּה א'

בְּבֵית הַסֵפֶר שֶׁל הַגּוֹיִים,

לֹא חָסְכָה סַרְגֵּלָהּ

מִשְּׂמֹאלִי הַסּוֹרֶרֶת,

אַךְ יְמִינִי הַמְּאֻמֶּצֶת

בִּמְלֹאת לָהּ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה –

עָצְרָה בָּאֲוִיר אֶת שְׂמֹאלוֹ:

כַּפּוֹתֵינוּ הִתְרוֹצְצוּ

מֵעַל רֹאשֵׁינוּ…

וִימִינִי עָשְׂתָה חַיִל…

וְאָבִי, מִבְּלִי לְהָסִיר אֶת לְשׁוֹנוֹ

מִשְּׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, בֵּין אַפּוֹ

וּבֵין שִׁנָּיו -

יָרָה עָלַי מַבָּט תָּכֹל

וּבְיָדוֹ הַמּוּבֶסֶת גַּם כִּסֵּא,

שֶׁחָלַף עַל יָדִי.

 

וְעַכְשָׁו נֶכְדִּי

אַתָּה מוּלִי,

עֵינֵי הַתְּכֵלֶת הָאֵינְסוֹפִית

אֵינָן חוֹשְׂכוֹת חִיּוּךְ: "אֲבָל

סַבָּא, תִזָּהֵר

מִיָּדוֹ הָרַכָּה,

הָעֲדִינָה,

הַמְּלַטֶּפֶת

שֶׁל הַזְּמַן…"

 

8 תגובות

  1. שיר טוב עקיבא המבטא יחסי אב ובנו בראי הדורות, והכל באמצעות ציור לשון המופיע כמוטיב מרכזי – כפות הידיים ,שמאל וימין ,במשמעות מהופכת לזו של שיר השירים. בדור השני (סב ונכד) יש יותר רכות מעין חוויה מתקנת ,התכול כבר לא מאיים רק קיים חשש משיני הזמן וזה טבעי. אהבתי את שירך, עקיבא תארת את התמורה המתחוללת ביחסי אני אתה באמצעות מטאפורה הדוקה וממוקדת.

    • עקיבא קונונוביץ

      חנה, למדתי הרבה מהתגובה שלך, דברים שלא חשבתי עליהם אבל אין ספק שקיימים, כמו החזרה של תכלת העיניים אבל במעמד של תיקון, ועוד…
      תודה

      עקיבא

    • עקיבא קונונוביץ

      חנה, עניין שיר השירים בכלל לא עלה על דעתי. שוב תודה

      עקיבא

  2. הידיים שמסמלות אהבה מגע, אך גם צער ומכה מקבלות נפח בשיר שלך אפשר לחוש אותן, לידי הזמן אין מרפא מלבד מבט טהור ואהבה

    • עקיבא קונונוביץ

      חני, כמה נכון מה שאמרת:"… מלבד מבט טהור ואהבה…"
      עקיבא

      • רות בלומרט

        היחס בין אביך למלמד ואחריו אליך. יחסך לנכד! כמה טוב לב בשינוי העתים.

        • עקיבא קונונוביץ

          כן, רות, יש שינוי עצום בקשר בין סבא-סבתא ובין הנכדים, בהשוואה לימים עברו.
          בעיניי, הדבר החשוב ביותר בשיר הוא שהזמן אינו מכה בדרך כלל אלא רוב הזמן "מלטף", כלומר עובר ללא "שערורייה", ללא "שבט".
          תודה על התייחסותך.
          עקיבא

          • התבוננות אמיצה יחסי אב בן, עד לפרטים הקטנים. הכאב, ההתגברות התיקון.עבודה דקדקנית במלאכת השיר.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ