שיחות כותבת

השיר חרפות קטנות בגליון 31 של זוטא: http://zuta.bhasofer.org.il/

  אנשים שאומרים לי, תמשיכי לכתוב, כמו יודעים שהעט עוד רגע נושר מידי הישר לתוך ערוגת הייאוש הפרטית שלי והוא כבר פוזל הצידה לשדות של אחרים מחפש במבטו תלמים סלולים או לבבות מהודקים ובסלנג יומיומי, כאלו שקצת יותר סגורים על עצמם   העט רוצה להיות מעדר, את חפירה ולהכות באדמה ללא מורא לחרוש ולערום לצקת זיעה על גבו לחכות לגשמי ...

  עץ התרסק על אבן גבירול אתמול, בשעת לילה מאוחרת נפל בשיבה טובה, ועדיין אנשים נמלטו, מזדה כחולה נמחצה הרחוב צווח, שריקה ארוכה העץ שכב לבד באה משאית ופינתה את הגופה הרחוב נדם לרגע ושוב שקק ובאמצע הנוף היתה חסרה צורה של עץ, שכבר לא זכרו אם היה ירוק וגבוה או גוץ ועקשן או ותיק או פיקוס או מה רק ...

  אני פותחת חרך קטן, שייכנס, שישיל נעליו, שיגמע את מעט החופש שיש לי  לתת, וסוגרת מהר כי איני רוצה שייכנסו, הרוחות המנשבות, שיחרידו את מה שנראה שכבר  שב על כנו והיה כה מוכר, ואכזר, המדבר הזה שאין לו תקרה או שמיים או נוף, גם לא אקוסטיקה טובה  שעוזרת לשמוע נוודים אחרים בהולכם לקראתי, באומרם שבעתי מנדודי התבוסה, אין תפאורה יפה ...

השיר שמתחיל במילים "יש בי תחושה מרה" בגיליון  22  של זוטא (שורות): http://zuta.bhasofer.org.il/

בחשיכה אני זוממת את התוכניות הגדולות ביותר.  עוד אזנח את העיר הזו מאחוריי, כל עיר, ואמצא אוהל בגליל להניח בו את הראש. עוד ארוץ את המרתון שלי, עוד אתאמן לטריאתלון. אַשְכִּים בבקרים (לא אתעצל) אלמד שפות עתיקות אומר ואתכוון "מעולה" כששואלים "מה נשמע" אהיה אם, אישה.  בת טובה יותר, אחות טובה יותר, חברה טובה יותר אשא בגאון את טעויותיי אוותר ...

השיר "הוראות שימוש" בגליון  18  של זוטא: http://zuta.bhasofer.org.il/

בדרך חזרה הביתה שומעת את סוזן ווגה שרה ברדיו. יש לוקות בכל מקום. הן מטפסות על איילון, חוסמות את הנתיבים, אחת דופקת על החלון של המכונית. אני פותחת, יש לה פנס בעין, בקול מחשמל היא מבקשת להכנס פנימה. לא נעים לי לסרב. לאן את צריכה, אני שואלת אותה. היא מחייכת, לאן שאת מגיעה. לאן שאני מגיעה. לאן אני מגיעה. איפה ...

אני מחפשת הכרה במחילות, בנקיקים אמא רצה אחריי סופקת כפיה באימה לאן את הולכת בערבית אין מילה להכרה   תדברי אליי במסמכים או לפחות, לפחות בשמות עצם החלטיים תאמרי למען השם ריבונו של עולם   אני קיימת, אני כאן תבעטי אותי לתוך האדמה שאשאיר סימן של יד ועט, של נפש   שאדע שאני כאן.   *** אומרים שאני מחכה שתציל ...

איני יוֹדעת הרבּה עָל העולָם.   לא רָאיתי אֶת הפִּירמִידוֹת. לא הייתִי נזירָה בּודהיסְטִית בטִיבֶּט. לא רחצתי בְּמֵי הַגָנְגֵס. לא למדתי הִיפְּהוֹפְּ אוֹ סלְסה אוֹ מעשֵי מָאגיָה. לא רחַפְתי בכּדוּר פּורֵח. גם לא בְּהלִיקוֹפּטֶר. גם לא בּאוֹפנוֹע יָם. לא עברְתי את קו המָשְווה. לא נהגְתִי במדִינוֹת שֶבהן נוהגִים בצד שׂמאל של הכביש. לא אכלתי לובְּסְטֶר. לא נִשֵׂאתי.   אך נסעתִי ...