שיחות כותבת
אנשים שאומרים לי, תמשיכי לכתוב,
כמו יודעים
שהעט עוד רגע
נושר
מידי
הישר לתוך ערוגת הייאוש הפרטית שלי
והוא כבר פוזל הצידה
לשדות של אחרים
מחפש במבטו תלמים סלולים
או לבבות מהודקים
ובסלנג יומיומי, כאלו שקצת יותר סגורים על עצמם
העט רוצה להיות מעדר, את חפירה
ולהכות באדמה ללא מורא
לחרוש ולערום
לצקת זיעה על גבו
לחכות לגשמי הבעל
להתכונן לקרה
(אולי זו הקרה שלי)
את היבול לאסוף באלומות
כדרכם של עטים
ולמכור לדורשים
במחיר השוק עם רווח בצד
כי כבר אין בו מילים
אם ימצא העט מזור, אולי אמצא גם אני
אלמנטרי,גב' עסיס,אלמנטארי!
הפרוזה שלך טובה.