שיחות כותבת

איני יוֹדעת הרבּה עָל העולָם.   לא רָאיתי אֶת הפִּירמִידוֹת. לא הייתִי נזירָה בּודהיסְטִית בטִיבֶּט. לא רחצתי בְּמֵי הַגָנְגֵס. לא למדתי הִיפְּהוֹפְּ אוֹ סלְסה אוֹ מעשֵי מָאגיָה. לא רחַפְתי בכּדוּר פּורֵח. גם לא בְּהלִיקוֹפּטֶר. גם לא בּאוֹפנוֹע יָם. לא עברְתי את קו המָשְווה. לא נהגְתִי במדִינוֹת שֶבהן נוהגִים בצד שׂמאל של הכביש. לא אכלתי לובְּסְטֶר. לא נִשֵׂאתי.   אך נסעתִי ...

  הדרך ארוכה נסיעה במונית בָּקשר אומר אחד, מאה שלושים ושלוש פרישמן מְחַכָּה אישה. חמש דקות. מי לוקח  מי לוקח  הדרך מפותלת, בָּקשר קריאה, חמישים וארבע לוקח, פרישמן שלוש דקות. תגיד לאישה לחכות.   המונית נאנקת, עוד עלייה תלולה הזיעה ממצחי ניגרת איש בָּקשר אומר, פרישמן אישה עדיין מחכה מי בא מי בא    נופים חולפים השמש מסנוורת הנהג מצפצף, ...

  אני מעבירה את הלילה בתחנה המרכזית. אמיר אמר, תפגשי אותי באחת עשרה בבוקר בטאבה, נשתה קהווה עם המצרים בגבול וניקח מונית אל הדיונות. אחת עשרה בבוקר, אל תאחרי.  אני מַקְדימה. סוחבת על גבי שני תיקים ובהם כל תכולתי עלי אדמות, ג'ינסים שגזרתי, ספרים ישנים וטובים ומכתבים שלא רציתי להשאיר אצלם. במונית בדרך לתחנה אני מדמיינת שוב ושוב את הבוקר ...

אִם יש זה המכַוון אותי שיגיח מתוך הצללים שיחשוף פניו שיאמר- אני שיחדל מההטעיה          ההלקאה ויניח השוט בידי ויניח לי למעוד לעבר האופק רעבה בכוחות עצמי