שיחות כותבת
איני יוֹדעת הרבּה עָל העולָם.
לא רָאיתי אֶת הפִּירמִידוֹת.
לא הייתִי נזירָה בּודהיסְטִית בטִיבֶּט.
לא רחצתי בְּמֵי הַגָנְגֵס.
לא למדתי הִיפְּהוֹפְּ אוֹ סלְסה אוֹ מעשֵי מָאגיָה.
לא רחַפְתי בכּדוּר פּורֵח.
גם לא בְּהלִיקוֹפּטֶר.
גם לא בּאוֹפנוֹע יָם.
לא עברְתי את קו המָשְווה.
לא נהגְתִי במדִינוֹת שֶבהן נוהגִים בצד שׂמאל של הכביש.
לא אכלתי לובְּסְטֶר.
לא נִשֵׂאתי.
אך נסעתִי בּרחבֵי עצמִי
ושָם היה מסֻכּן לא פּחוֹת
יפה
הלא , והלא, והלא……..נדמה כשלילה מוחלטת של הנראה , עד הקמצוץ של הנחווה בסוף השיר שמתפטר מהנתונים ומזמין את המתרחש שמעבר לתמונות שהיו ואינם.
וגם שאלה : היה מעניין שם יותר מאשר לא פחות מסוכן?
שיר יפהפה.
תודה רות.
ועוד איך
ועוד איך
ועוד איך
הגו'נגלים ברחבי עצמי
אללה יסתור מהטיגריסים
🙂
נכון נכון
היי אורלי, הפתעת אותי עם הסיום. המסעות בפנים מסוכנים כשהם בעקבות סמים.אהבתי את כתיבתך.
יפה מאד.
מסוכן המסע, אך הכרחי. שובי בשלום, אורלי 🙂
תודה לכולכם, נהניתי לקרוא את התגובות