שיחות כותבת

  אני עולה לזירה והקהל מריע. אווווו ררר לללללי אורררר לללל ייי. הם קוראים לי, אחוזי דיבוק, רוצים שאצליח. הם אוהבים אותי . האהבה שלהם דוחקת החוצה את כל הפחד שצומח לי בבטן. אני רוצה להלחם. דרך האור המסמא אני מצליחה לראות גברים ונשים ואפילו ילד אחד שנצמד למכנסיים של אביו אבל עיניו פעורות בשקיקה. באויר יש ריח של דם, ניחוחו ...

אנשים שהולכים ממני, לאן הם הולכים אָנה הם מבקשים היכן הם מניחים את לִבָּם שהכביד עליי, וגַזָר גְזרים בי ותלה בי מִשְקָלו ואמר נוֹאָש ממני, את מה הם מוצאים שאני עודני מחפשת ומוצאת רק אותי

רוצה לומר לךָ שאלחם עבורךָ   שאנחנו שָווים מלחמה.   ולא סתם מלחמה אלא קרב שותת דם עתיר נפגעים רווי הרוגים על קרקע בוערת כן, זה שטח אש עד הסוף המר והאכזר כשהכל יהיה שרוף ומפוחם ומלא עשן ומסביבנו גופות מדממות וגוויות קרות ושְׁכול ומוות כישלון הלם קרב ואֵימה איומה   כל זה אנחנו שווים וגם עוֹד  

אָנִי נִתְמֶכֶת בְּחָיָי בְּדְבָרִים רָבִּים מַסְפִּיקִים   יֵש מְקָרֵר שֶדוֹאֵג לִי יֵש גָם דַי חָבֵרִים וּפְּלָסְטֵרִים – מְעָט וְעָצִיץ גָם יֵש, וְאָנָחְנוּ מְדַבְּרִים לִפְעָמִים לְתוֹך הָלָיְלָה וְיֵש גָם מֶרְשָם לְכָּדוּרִים וְמִקְלֶדֶת שֶאֵינָה מַכְזִיבָה וְאוֹתִי קָל לְהַכְזִיב   וְיֵש גָם אִמָא וְאָבָּא שֶמְלַטְפִים וּמַזְכִּירִים לִי שֶהָייתִי יָלְדָה רָעָה וְפָּעָם בְּחוֹדֶש אָנִי מְקָבֶּלֶת מִכְתָב מְפַנֵּק מְחֶבְרָת הָחָשְמָל וְלִפְעָמִים גָם הָעִירְיָה שוֹלָחָת וְכּוּלָם ...

    היא חשבה, מי את אהבה, מי את, ועל שום מה את מחריבה לי את החיים שוב ושוב, כבר שנים. מי את חושבת שאת. והיא חשבה, הניחי לי, עזבי אותי, תני לחיות חיים משעממים , מונוטוניים, רגילים. תני חיים בלי כאב גדול בלי עצב גדול בלי שמחה גדולה בלי תשוקה גדולה. תני חיים בלי להט, חיי שיגרה. תני ללכת ...

  ליויתי אותו לאלנבי פינת הס וכמו תמיד, הוא פנה ימינה לתוך הרחוב השקט, לתוך חייו השקטים, ואני נותרתי נטועה במקומי, על המדרכה. מפה הוא ילך בצעדים קלילים לעבר ביתו, כמי שאין לו ולו אף דאגה אחת על הראש. אולי בדרך אפילו יעצור ויקנה לה פרחים. "הקדמתי", הוא יכנס בקול תרועה הביתה, והיא תרוץ לעברו בשמלה הפרחונית המתנופפת שלה ותתן ...

ראיתי אותה היום בצהריים בסוּפֶּר ליד הירקות. היא מיששה את העגבניות והכניסה את המובחרות לשקית שלה ואז עברה למלפפונים. בדיוק חשבתי עליו כשראיתי אותה. טוב, לא ממש עליו אלא על זה שהיום לילד שלהם יש יומולדת עשר והוא ביקש ממני שאני אבוא איתו לבחור לו מתנה. את מבינה בילדים, הוא אמר ועבר בי מין רטט שאולי יום אחד הוא יעשה ...

הנה לינק: http://www.hahotem.com/Page.asp?MenuID=134&PageID=806

  אשמורת שנייה. השֵדָה שֶבִּי יוצאת מְרִבְצָה ואני מוציאה אותה החוצה, לעיר הגדולה. שתינו יחד מחפשות משהו שאיננו יודעות לקרוא בשמו. השדה שבי דוחקת בי ללכת מהר יותר, להגדיל את צעדיי, ופתאום זו כבר היא שמובילה אותי בתוך הסמטאות החשוכות. הרחובות שקטים אך יודעי דָבָר והשדה שבי מפרה את הדממה ביללות פתאומיות. היא נוהמת לשמיים, יש לה גוף קטן אך ...

עוד ניפגש שוב, הרבה אחרי הפרידה ההיא, הרבה אחרי הפגישה ההיא, הרבה אחרי הדירה ההיא. אחרי שיחלפו מספיק לילות, אחרי שנחליף מספיק עבודות, אחרי שחצי-נאהב אחרים, אחרי שנעמיד פנים שאנחנו מאושרים, שבחרנו נכון, שהלכנו כי היה צריך, שלא היתה ברירה.   עוד ניפגש שוב אחרי אינספור שעות מול המטפלת, אחרי עשרות משכורות, אפס הריונות, אחרי מאות כדורים שלקחנו יום ביומו, ...