שיחות כותבת
עוד ניפגש שוב, הרבה אחרי הפרידה ההיא, הרבה אחרי הפגישה ההיא, הרבה אחרי הדירה ההיא.
אחרי שיחלפו מספיק לילות, אחרי שנחליף מספיק עבודות, אחרי שחצי-נאהב אחרים, אחרי שנעמיד פנים שאנחנו מאושרים, שבחרנו נכון, שהלכנו כי היה צריך, שלא היתה ברירה.
עוד ניפגש שוב אחרי אינספור שעות מול המטפלת, אחרי עשרות משכורות, אפס הריונות, אחרי מאות כדורים שלקחנו יום ביומו, שלא שכחנו, שתמיד דייקנו.
עוד ניפגש בעיר הזאת שלךָ שמוטב היה לו היית לוקח אותה איתךָ כשהלכתָ כי כבר מה נותר לי לעשות בה.
העיר הזאת שהייתה לךָ אהובה שנייה ועכשיו אני זו שמתעוררת לתוכה ונרדמת בחיקה ואיני יודעת לאן לברוח ממנה. היא כל מה שנשאר לי. היא רודפת אותי בחלומותיי, על סמטאותיה ושדרותיה ואנשיה, והם כולם נגועים בסוליות נעליךָ, במיתרי קולךָ, באניצי שערךָ.
כבר איני אוהבת את העיר הזו. איני שייכת לה, מעולם לא השתייכתי , לעולם לא אשתייך. היא מקיאה אותי מעל אדמתה כל יום. קינג ג'ורג' ודיזנגוף, ריינס ומסריק, אלנבי ומזא"ה. הכל מוצף זכרונות שותתי דם ואני מטפטפת אותם לכל אורכה של הדרך הביתה, ולו רצית למצוא אותי, לו רצית לחזור, היית עוקב אחרי טיפות הדם שלי ומגיע אליי. אך אינךָ.
עוד ניפגש כשחרדתי תדעךְ ואהיה שלווה ואדישה ונינוחה ורגועה. עוד ניפגש כשאהיה קלה.
אחרי שאכתוב לעשרות מקומות, אחרי שאקיז נשמתי שוב ושוב על הדף, אחרי שאסיים לומר עליךָ את כל מה שיש לומר, אחרי שכבר אפסיק לחלום, אחרי שהרעש ידום, והמסך שמלפניי יעלה ואולי יאיר עליי איזה זרקור ולרגע אהיה אהובה, רצויה, שלמה.
אז ניפגש.
אז ניפגש.
עוד ניפגש כשלא אצפה לכך, כשיהיה לי כתם על החולצה או שערה סוררת, חור בגרביון או רגע טוב.
עוד ניפגש ואני ארצה לבטל את הזמן שחלף, את ההצלחות, הנפילות, העבודות והדירות, את האנשים החדשים שהכרתי, המקומות שבהם ביקרתי, עוד ארצה למחות את הזכרונות ממצחי כאילו היו זיעה קרה, עוד ארצה לחיות הכל מחדש איתךָ.
ואתה תאמר, מה שלומךְ? את נראית טוב, שיהיה לך בהצלחה.
ותלחץ את ידי, ותחצה את הכביש ותאחוז בידה של זוגתך הנאה.
ותלכו, לא אדע לאן תלכו, ארצה שתיקחו אותי באשר תלכו, אין לי תקנה.
ואומר לעצמי שעוד ניפגש.
כמה אמת ועצב דחוסים בקטע כה קצר, חיים שלמים. ועם זאת מין תום וטוב לב.
עבר הווה ועתיד בם בליל מביך. צמר מלא קשרים. כתבי.
היי רות
אני שמחה שאהבת
לפעמים קשה להפריד כבר בין עבר הווה ועתיד והכל מרגיש היינו הך
אורלי
קטע יפה ומעורר הזדהות
כמה יופי בקטע כ"כ קצר. כמה יופי בבחורה אחת כ"כ מיוחדת. כמה טוב שהתוודעת לאתר הזה… 🙂
כתיבה כנה, אמיתית ואמינה.
טרגי משהו…האמירה הזאת שוב ושוב שעוד ניפגש.עצב לכל החיים.
לצאת מזה ומהר!
כתוב בדמעות
ברוכה הבאה אורלי