שיר חדש שכתבתי הבוקר בסיועה של לאה גולדברג בעקבות פרשת הנער והרב מוטי אלון. התחלתי לכתוב אותו עוד לפני הכרעת הדין, וסיימתי אחרי
הדרך
הדרך לא היתה יפה בכלל – אמר הנער
הדרך היתה יפה מאוד – אמר הרב
הדרך היתה מסובכת מאוד – אמרה השופטת
הדרך היתה עצובה מאוד – אמר הצער
צובעים השמיים שֵׂיבָתֵינוּ בכחול ולבן
הדשא יוּבַּשׁ כי ביקשו לחסוך במים
ציפור ראשונה של בוקר מעליו מצווחת
התזכור מה לא יפתה ויפתה והסתבכה והיתה עצובה הדרך?
אמרת יום נדבק ליום ולילה ללילה
ובאו ימים בלבך
וראית ערבים ובקרים מחוץ לחלונך
ואמרת הלא אין חדש וגם לא ישן תחת השמש
אבל עוד יבואו ימים, וזקנת ושָׂבְתָּ
והמשפט יהייה גם הוא מאחוריך ויקר שבעתיים
ותדע עוד לא הגיע יום אחרון
ותדע עוד יש חדש תחת השמש
ותיזכר באומץ ליבךָ ובאנשים שעמדו לצידךָ ותברך
על סוד שיצא לאור, על נגה פרי אמת
על החירות הזאת: לגלות, לספר, לנשום
לדעת, ליחל, להצליח
ושפתותיך ילמדו ברכה ושיר הלל
ויתחדשו ימים עליך עם בוקר ועם ליל
ולא יהייה מָחָרְךָ כתמול שלשום
ואתה תתרגל
—
והמשוררת באור היא אני – באתר של נילי דגן – כאן
http://www.nillydagan.com/משורר-באור-ראשי/737-חני-שטרנברג
אהבתי מאוד 🙂
ומעניין מה יהיה לבית משפט מחוזי לומר בערעור
תודה רבה לך, עדיה. שמחה שאהבת. אני מאוד מקווה שגם בית המשפט המחוזי ישפוט לטובת הנער, שראוי בעיניי להערכה רבה על דרך הייסורים שעשה. זאת דרך שמצריכה אומץ בלתי ישוער, ומאוד לא פשוט לעמוד בתהליך כזה. אני ממש מצדיעה לנער הזה ולכל מי שתמך בו, ומאחלת לו הרבה הרבה טוב.
קודם כל, יפה לך להיות באור…
ולנושא אחר לגמרי, בשיר, את נוגעת ברעה חולה-
תודה רבה, נעמה, שמחה שקראת.
לגבי השיר: מסכימה איתך שלא מדובר בנושא מלבב, אבל לצערנו הרב הוא מצוי בחברה שלנו, ולכן לפי מיטב הבנתי חשוב מאוד לגעת בו, בכל אופן אני חשתי צורך. התחושה שלי מלכתחילה היתה ששום נער לא יסכים לעבור דרך חתחתים כזאת – הכוונה למשפט – אם לא היה חש שנעשה לו עוול, וכיוון שבחר בכיוון המשפט – אני איתו.
מה שמצַפה לנער הזה – גיהינום. חרָמוֹת. יהיה זקוק לכל מילת עידוד, לכל כתף, לכל תמיכה – במשך הרבה-הרבה זמן.
אני מודה לך מאוד על השיר.
תודה רבה לך, רבקה. כן. די היה לראות את השיעור של אלון עם חסידיו אתמול בטלויזיה ואת צעקות הצעיר שהתפרץ וביקש ממנו להודות במעשיו ואת איך שהתייחס אליו העדר העיוור, כדי להבין מה מצפה לצעיר הזה מצד חסידיו השוטים והעיוורים של הרב הזה.
למרבה המזל כפי שהבנתי היו לא מעט אנשים שתמכו בו ושעדיין תומכים בו, כך שאני מקווה שהוא יתמקד באנשים האלה, ובעיקר בעצמו, ושיהייה גאה בעצמו על הדרך שעשה, כי באמת יש לו במה להתגאות