לפעמים יש לי הרגשה שאני רצה אחרי עצמי. עוד כשהיצגתי את המיצב בקרון הספרים בטבעון רציתי להעלות שיר חדש שהיצגתי בו ולא הספקתי,כי היו אירועים חדשים וחומרים חדשים. אולי אספר עליהם בהמשך (כשאגיע אליהם…) בינתיים אני מעלה את השיר שרציתי להעלות. במיצב היצגתי אותו בתוך ספר שקיבלתי פעם במתנה בסופר פארם – ספר פרסומת לבושם. כך נראתה הכריכה:
F.decorate(_ge('photo_notes'), F._photo_notes).notes_go_go_go(4800017912, 'http://farm5.static.flickr.com/4137/4800017912_44ded2200b_t.jpg', '3.1444');
ביקשתי להצביע על הפער בין הדימוי שיש לנשים בתקשורת ובעולם הפרסום לבין מצבן במציאות.
איפיגנייה
הייתי איפיגנייה.
כן, כן.
אותי העלו על המוקד
באאוליס או איפה שזה לא היה,
על שפת הים בכל מקרה.
האניות היו מוכנות להפליג.
המלחמה קראה להן.
כל הלוחמים ללא חת
חיכו שהים יסער
ובשביל זה
היה צריך
להרוג אותי .
כן, כן.
והרגו.
אבל נשארתי בחיים,
מי יודע איך.
אפילו כתבתי מחזה.
כן, כן.
תיארתי בו
כל מה שקרה
אחרי שנרצחתי.
המקום: טאוריס
הזמן: אחרי אאוליס
הדמות: כוהנת במקדש של ארטמיס
רוצחת יוונים.
כן, כן.
אתם לא מוכרחים להאמין.
מידי יום רצחתי יווני או שניים.
לא במו ידיי כמובן.
לצורך זה היו תליינים,
אבל אני טיהרתי
את הנידונים למוות
ושרתי.
שרתי מאוד יפה בזמן
שהתליינים רצחו.
זאת פשוט היתה
העבודה שלי,
אבל באיזשהו שלב
התפכחתי.
בזכות אחי.
פתאום הוא הגיע –
אורסטס.
כמה אהבתי פעם את אורסטס אחי –
לפני שנרצחתי.
2
הסוף היה טוב.
אחי ואני וחבר של אחי,
שקראו לו פילאדס,
ברחנו מטאוריס
וחזרנו.
הבייתה.
ההורים כבר לא היו.
היינו רק שלושתינו –
אורסטס ופילאדס ואני.
מרוב שמחה
רקדנו ושרנו.
שרנו את השיר
"אני חוזר הבייתה"
של דורון מזר.
זה היה מצחיק.
צחקנו.
אחר כך נעשינו שוב עצובים,
כי החדרים היו ריקים.
כי לא הבנו
שאנחנו עצמנו
ממלאים אותם.
יש דברים
שקשה מאוד להבין.
הי חני יקרה, חסר לי הרקע המיתולוגי להבנת השיר. אם יש איזשהו קישור שאת יכולה לשים אני אשמח מאד. המון תודה ושבת נפלאה.
היי איריס,
את יכולה לקרוא כאן: http://he.wikipedia.org/wiki
וכאן:
http://he.wikipedia.org/wiki
שתהייה שבת נהדרת!
בדקתי והלינקים לא עובדים, אז עוד פעם:
כאן:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%94_%D7%91%D7%90%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A1
וכאן:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%94_%D7%91%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%A1
מקווה שהפעם יעבוד 🙂
תודה רבה, חני יקרה. אכנס לזה בהמשך היום. כמה נדיב מצידך. תודה.
חזק ומרתק, חני יקרה. שימוש קרוב בתכנים רחוקים. (ממני מכל אופן.) שוב תודה, השכלתי.
לומדים את זה באוניברסיטה בקורס דרמה קלאסית
התחברתי.שיר נפלא.
תודה רבה, עדנה. זה שכרנו בכל עמלנו – החיבור.
שירים מאד יפים בעיני
תודה רבה, גיורא יקר.
מדהים השיר, חני. היכולת להינצל כנגד כל הסיכויים.
תודה רבה, ללי.
אני אוהבת איך שהגדרת את הדברים.
השילוב בין הדימוי הוויזואלי החדש, לאיפיגניה הכמו-עקדת-יצחקית הישנה לדורון מזר לסופם של אגממנון וקליטמנסטרה להינצלותה לשמחה ולריקנות שבסוף – יוצר תחושה של עושר ועומק.
תודה רבה, שמעון, על התגובה מאירת העיניים והלב.
הארת את המיתולוגיה היוונית באור חדש
בשיריך, אהבתי את השילוב
תודה חנה יקרה, המיתולוגייה היוונית חיה וקיימת בזכות האנושיות שבה, וכפי ששמעון כתב הסיפור של איפיגנייה, אכן, מזכיר מאוד את הסיפור של יצחק. שיהייה שבוע טוב 🙂
נכון והוא זכה ,המחזה הנפלא הזה של אוריפידס לעיבוד נפלא של גתה
יוריפידס הוא האנושי (שם את האדם ומניעיובמרכז)מבין השלושה ,והוא נוגע גם בימינו
תודה רבה 🙂
איפיגנייה
אחד המחזות שאהבתי מאוד לקרא, אם כי כעסתי נורא!
אהבתי מה שעשית בשיר שלך, נקמת איפיגנייה!
יש לי את הספר כל הזמן מונח על השולחן כי משהו אני רוצה לעשות, עוד לא ברור לי מה.
תודה רבה, לוסי. מעניין אותי מאוד מה תעשי עם הסיפור. מקווה שתספרי אם יהיו התפתחויות.
השיר מאוד יפה.
מאוד אוהבת את ההקדמה לשיר, והצילום.
זה מחבר את הכל ביחד.
להתראות טובה
תודה רבה, טובה. שמחה שהתחבר, להתראות!