מה עושה משוררת?
מְבַקַּעַת שׁוּב וָשׁוּב אֶת הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה
הָעוֹטֶפֶת אֶת הַמְּחִלָּה,
שֶׁבָּהּ מִתְחַבֵּא הַחֹלֶד הָעִוֵּר.
כִּי הַחֹלֶד, לַמְרוֹת עִוְרוֹנוֹ, זוֹכֵר.
נוֹצֵר בִּמְחִלּוֹתָיו אֶת זִכְרוֹנוֹתָיו
מִיְּמֵי הֱיוֹתוֹ סוּס.
חוֹתֵר אֲלֵיהֶם שׁוּב וָשׁוּב בַּחֹשֶׁךְ
כְּמוֹ יוֹסֵף .
הברונית מינכהויזן
בְּכֹחַ הַמִּלִּים
אֲנִי מוֹשֶׁכֶת אֶת עַצְמִי
מֵהַבִּצָּה שֶׁבָּהּ טָבַעְתִּי
בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה הַבַּיְתָה.
אַךְ אַל דְּאָגָה,
כִּי אִתִּי
נִמְשָׁךְ וְעוֹלֶה גַּם
סוּסִי.
—
התוספת שלי לשירים על שירה ובעצם גם לשיח על המוזה. השיר השני
נכתב בעקבות סיפורי הברון מינכהויזן. יצירות ספרותיות ויצירות בכלל
הן עבורי מקור להשראה.
גם אני, גם אני (-:
גם אני כתבתי כמה וכמה שירים בעקבות יצירות ספרותיות שקראתי…
זה בהחלט מקור השראה איכותי.
למילים יש הרבה כוח סוס (:
כוח סוס 🙂 אהבתי, גבריאלה. תודה.
חני תודה שהזכרת לי את סיפורי הברון מיכנהויזן שהילכו קסמים על ילדותי (ולמעשה עד היום, סימן מובהק שהילדות לא מסתיימת לעולם).
אני זוכר היטב את הסוס שלא הפסיק לשתות ואז כששלח רוכבו יד לאחור לטפוח על אחוריו בחיבה שואלת, מה קורה לך ידידי? גילה להפתעתו שהסוס נחצה לשניים והמים שהוא שותה נשפכים מאחור. כמובן שהאימה הזאת נגמרה בהפי אנד כשנמצא החלק האחורי של הסוס והברון מיכנהויזן תפר את שני החלקים בדיוק כזה שאף אחד לא יכול היה לנחש מה קרה לסוס.
אכן כוח מרפא יכול להיות לדמיון הספרותי
תודה, אהוד. הילדות לא מסתיימת, זה נכון. אנחנו נושאים אותה בתוכנו
(כמו את שאר התקופות.) ולילדות יש טעם מיוחד, וכך גם לסיפורים שקראנו בילדות.
תודה שהזכרת לי את הסיפור על הסוס שנחצה לשניים.
עכשיו אני נזכרת שיש לי ספר שבו אריך קסטנר מספר את סיפורי הברון מינכהויזן, ועשית לי חשק לשוב ולקרוא בו 🙂
השיר השני מאוד דיבר אלי.
מכירה את כתב העת אורות? הוא עוסק ביצירה בעקבות יוצרים. זו במה מקסימה לפרסם בה את החומרים האלה.
http://www.orot-books.com/orot/
תודה רבה, רוני.
כבר הפנו אותי בעבר לאורות.
כשיוציאו על הברון מינכהויזן אשלח להם.
חני, לא הבנתי את ה"אך"…
אך כשהמלים הן השולפות אותך משם, הסוס הוא מפנה מפתיע, קומי ומטפיזי כאחד. יפה
אמיר,
ה"אך"…מתוך תקווה שאולי מישהו מודאג מכך שהברונית טובעת.
ובכל מקרה תודה.
הברונית חני 🙂 אוהבת את הסוס ואת היד המושכת אותו מן הביצה
חכסמח
חג שמח גם לך ריקי. שמחה שאהבת 🙂
היי, כשקראתי את "מה עושה משוררת" שאלתי את עצמי מה היא עושה, מה את עושה, לי. החולד העיוור שבי מתחיל לנוע ופורם את קורי הזכרונות עמוק עמוק במחילה. השראה, אני חושבת, זו המילה, למה שעושה המשוררת, למה שאת עושה, לי.
תודה!!!
סיגל יקרה,
המון המון תודה לך על התגובה המקסימה 🙂