עוד כמה צילומים מהתערוכה שננעלה ביום רביעי שעבר. יום קודם לכן, ביום שלישי, התקיים שיח גלרייה נוסף – רביעי. התערוכה זימנה לי התרגשויות רבות, והייתי זקוקה להתאוששות. אני עדיין זקוקה…
מצד שמאל ניתן לראות את הטלוויזייה המקורית שבה הוקרן את סרט הוידאו של החתונה שלנו. כתבתי עליה קטע משיר שנושאו הוא יום החתונה. במהלך התערוכה הטלוויזייה התקלקלה, כמו שקורה בבית של ממש, והבאנו טלוויזייה נוספת.
הטלוויזייה עמדה בסלון מול הספה. כאן לא רואים אותה, אבל רואים על הקיר את חצאית הקטיפה השחורה.
F.decorate(_ge('photo_notes'), F._photo_notes).notes_go_go_go(4155465241, 'http://farm3.static.flickr.com/2673/4155465241_48094fdf86_t.jpg', '3.1444');
קצת קשה להאמין, אבל פעם לבשתי אותה. (לפני שכתבתי עליה, כמובן)
ואלה שתי מרצפות שעליהן כתבתי את השיר "אבי" הפותח את ספר שיריי
——-
כאן אפשר לקרוא את הרשימה היפה ששועי רז כתב על הספר (הלינק הופיע גם בפוסט הקודם)
http://www.notes.co.il/shoey/62586.asp
עוד צילומים:
http://www.notes.co.il/hanis/62572.asp
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14000&blogID=251
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=13845&blogID=251
מקסים ,חני, מי יתן ותמשיכי להעשיר
אותנו בתערוכותיך ושיריך
הכל כל כך מקורי
תודה רבה חנה, שימחת אותי.
wow חני איזה יופי ומקורי.
ראיתי פעם בביסטרו בפריז שולחנות ועליהם כתובים בכתב יד שירים, אז חשבתי שזהו רעיון נהדר.
המשיכי ליצור דברים כל כך יפים ועדינים.
תודה רבה, יעל. שמחה שאהבת ותודה מיוחדת על "עדינים".
הבגדים שלבשנו פעם:
אחרי מלחמת ששת הימים
לבשו הנשים
שמלות רקומות מעזה.
היתה טומאת מעשה
לללבוש את מלבושיו של העם המובס
אחרי מלחמת יום הכיפורים
קרה דבר אחר:
הגברים ואני עצמי לבשנו
מכנסיים תפורות משק קמח
ומכנסי ג'ינסים קרועים
היתה תחושה של קרע ואֶבֶל
עכשו הולכים ערומים
מקועקעים
עכשו הבגד הוא בגידה
חרפת הערומים
מתחת לבושם
וּמַבּוּשָׁם.
יהודים ישראלים נמכרים במחי בגד. ממחפשים את הציורי, אתני שנעלם מחיינו. מתי נאמר "שלום רב שובך צפורב נחמדת ולא נזדקק לכסות את הריק המציף אותנו.
אנונימוס,
גם התגובה שלך מעניינת. "מכירה במחי בגד" מזכירה לי את יוסף המקראי. לגבי "שלום רב שובך" לא לגמרי הבנתי את כוונתך. האם אתה מתכוון לכך שחזרה למסורת או אולי לדת תסייע לכסות על הריק? או השבת חיי הרוח? אני רואה את הכתבים העתיקים כחלק מהתרבות שאני שייכת לה.
תודה רבה יוסף, על התגובה. השיר שלך מעורר שאלות ומחשבות. את החצאית הזאת במקרה קניתי בחנות הודית בלונדון, אבל גם לי היו שמלות רקומות מהעיר העתיקה. משמעות הבגדים והקשר לבגידה כפי שביטאת אותם מעניינים מאוד.
השיר על אביך יפיפה וגם כל השאר. חתיכת חיים אמנות התערוכה הזו!
תודה רבה, מירי. זה אחד השירים שטובה הלחינה באופן מאוד מרגש. ו"חיים אמנות" מאוד מוצא חן בעיניי וגם מאוד נכון במקרה שלי.
איזה יופי חני. אהבתי את החצאית!
התמונות ב"רשימות" מאוד טובות.
המשך יצירה פוריה, עשירה ומרגשת.
תודה רבה, לוסי. את התמונות ההן באמת העליתי רק ב"רשימות" (חוץ מהראשונה) אחרי שטובה העלתה את השיר ב"בננות". שמחה שאהבת 🙂 גרמת לי לחשוב שבעצם התערוכה היתה מיצב גדול שמורכב מכמה וכמה מיצבים, כמו מיצב חדר הנוער למשל. החלל בגלרייה של המוזיאון התאים לה מאוד – כמו מין נס, וגם הליווי של אביטל היה מדהים. לפעמים קורים ניסים 🙂