בננות - בלוגים / / Gelegenheitsbericht
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

Gelegenheitsbericht

סוף סוף גם אני חיברתי שיר שואה – קבלנו ברצון,

מעשה שהיה כך היה: עלה מלפניי רצון לחדש את פני קבר סבתי, סבי – שם קבור גם דודי שחזר לבודפסט מ –Dunantul Fertoto – בתום המלחמה , – ותוך כך עלה על דעתי לחרות על הקבר המתחדש גם את שם אבי שהובא לוולס, אוסטריה, למות שם בבית החולים ביום 16.5.1044: וגם את שם אמי שנשרפה מסתמא באושוויץ.

עכשיו העמדתי את אבי לפני דילמה מסוימת, שאין הוא יודע – אם ירצה לשוב – אם לשוב אל מצבתו שהקימותי לזכרו בבית הקברות בוולס, או לחריתת שמו בבית הקברות היהודי בבודפסט.

Gelegenheitsbericht

דּוֹח עַל אֶפְשָׁרֻיּוֹת: אִם אַבָּא

יִרְצֶה לְבַקֵּר,

לַחֲזֹר

אָנָה יָבוֹא? הַבַּיִת שֶׁל סָבְתָא אֵינֶנּוּ עוֹד, בִּמְקוֹמוֹ

בֵּית מִדּוֹת, עִם אֶלֶף דַּיָּרִים.

בְּוַדַּאי לְשָׁם בָּרִאשׁוֹנָה יָסוּר, אַךְ בִּרְאוֹתוֹ כִּי לֹא שָׁם אוֹהֲבָיו –

אוּלַי יָשׁוּב לְוֶולְס, שָׁם הֲקִמֹתִי לוֹ יַד וְשֵׁם? וְשָׁם

גֵּווֹ מוּנָח, מָה טוֹב שֶׁכִּיְחִידָה.

אֶל אִשְׁתּוֹ, אִמִי, יְבַקֵּשׁ לָבוֹא,

לִשְׁכַּב לְיָדָהּ כְּמִיָּמִים,

אַךְ הִיא אֵינֶנָּהּ. אַיֶּהָ? הִיא בַּשָּׁמָיִם,

לְשָׁם עָלְתָה בִּדְמוּת עָשָׁן הַמִּתַּמֵּר בְּיַחְדָּוִיּוּת עַלִּיזָה

בֵּין שְׂרוּפִים רַבִּים

מְשֻׁחְרָרִים מִהֲוָיָתָם הָאַרְצִית.

עַתָּה גַּם לָּהּ קֶבֶר, זֵכֶר, בְּבוּדַפֶּסְט – לְפָחוֹת שְׁמָהּ עַל אֶבֶן.

לֹא, דְּמוּתָהּ שֶׁל רוּחַ הַמְּפַזֵּר נִשְׁכָּחוֹת, בְּשָׁמַיִם.

אִם כֵּן, אוּלַי יָבוֹא לְעִיר הֻלַּדְתּוֹ,

לְבֵית הַקְּבָרוֹת בּוֹ כָּאָמוּר הֲקִימוֹתִי לוֹ יָד וָשֵׁם, לְיַד שֵׁם אִמִי,

– שְׁנֵיהֶם רוּחַ, מְפֻזָּרִים בַּתֵּבֵל, עַל הָאֶרֶץ וּבְשָׁמַיִם.

אֵל בֵּית הַקְּבָרוֹת בְּבוּדַפֶּסְט יָבוֹא, שָׁם יִמְצָא מְקוֹמוֹ לְבַסּוֹף, שָׁם כָּל הַמִּשְׁפָּחָה,

אָבִיו, אִמּוֹ, אָחִיו, אִשְׁתּוֹ וּלְבַסּוֹף, עַל אֶבֶן חָרוּט, גַּם שְׁמוֹ,

לֹא רַק לְזִכָּרוֹן, אֶלָּא גַּם כִּכְתֹבֶת.

14 תגובות

  1. אומי לייסנר

    אוי אוי אוי

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן