יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".

  בעודי סועדת עם אחותי ארוחת בוקר מאוחרת קומפלט – ביצים, גבינות, ירקות, זיתים, לחמניות – כל הגודי'ס – עלה בדעתי פתאום לשאול את עצמי ואותה, מי המציא את ארוחת הבוקר הישראלית.   הלכתי לויקיפדיה, לבדוק ארוחות בוקר. מצאתי הרבה על תולדות ארוחת הבוקר ומרכיביה בויקי האנגלית. מפורטים שם כמעט כל ארוחות הבוקר בארצות העולם השונות, גם בישראל. אבל על ...

תגידו, מה הקשר בין זה שהפקידה בחניון הייתה אתיופית, לבין זה שהאברך שכמעט דרס אותה ביצע עבירה פלילית?   ואם הייתה צברית, דמה שעלול היה להישפך היה יקר יותר, ואז כן היו שולחים את האברך האלים ופורע החוק לכלא?   ומדוע שהשופט דרורי המאוד לא נכבד יתחיל לכתוב בלוג מייגע בקפה דה מרקר, במקום לנפח פסקי דין מפגרים בהגיגים שיטיוניים ...

  המהומה בפרס ספיר הזכירה לי תמונה אחת שיש לי בבית, של פנחס ספיר, אז שר המסחר והתעשייה, לוחץ את ידו את אבא שלי בדוכן שלו ביריד המזרח בתל אביב, ומעניק לו את אות היצואן המצטיין בתחום התעשייה הקלה, וזה, תבינו, עוד בימים שהסוחרים נחשבו לקפיטליסטים מסריחים, ונדחו החוצה בבושה מההסתדרות ומקופת החולים הכללית, "כי לא היו צווארון כחול".   ...

  כשאת צעירה, לא תמיד את יודעת מה את עושה. את נסחפת לתוך דברים שלא התכוונת אליהם בכלל, ויוצאת מהם רווית גועל, בעיקר מפני שאת עצמך לא מבינה למה זה קרה לך, למה התגלגלת לזה.   זה היה מיד אחרי הצבא, וכמה חודשים לפני שהתקבלתי לחוג לקולנוע ב"בית צבי". נורא רציתי לעשות קולנוע, ולא ידעתי אם יקבלו אותי לבית הספר ...

  לפני שלוש שנים, באמצע מלחמת לבנון השנייה, צצה תרנגולת בלאדי חומה יפיפייה במגרש החניה של הבניין שבו אני גרה. היא הסתובבה ליד החתולות ששכבו לידה, והללו הביטו בה באדישות. מכאן הבנתי שהיא גרה בחנייה כבר זמן מה, אבל רק עכשיו הזדמן לי לראותה מנקרת מיני זרעונים מהאספלט.   התחלתי להאכיל אותה, לעקוב אחר אורח חייה, להתפעל מחוכמתה, מלראות איך ...

  בדרך כלל לא מקובל שעורך יכתוב טובות על ספר שערך. מצד שני, זכורים לי כמה מקרים כאלה, בוטים במיוחד, שבהם עורכים ידועים של ממש דחפו סופרים שלהם באמצעות רשימות מהללות, ובכך החדירו אותם ללב הקונצנזוס. אז גם אני מרשה לעצמי, בעיקר מפני שאני חוששת שכל המבקרים יפספסו את זה – את הלב של הספר שעליו אכתוב הפעם, ספר שערכתי ...

  הרשימה של רונית מטלון זרקה אותי ארבעים שנה אחורנית לבית הכנסת של ימי ילדותי. נראה לי שלכולם קבור בית כנסת כזה בזיכרון, אז אני מזמינה את מי שרוצה להיזכר בבית הכנסת של ילדותו, להוסיף רשימה משלו. ייתכן שאין משהו ישראלי יותר מרשימות על בתי כנסת.   אצלי, בית הכנסת היה העדות המוחשית לכך שיש אלוהים. ואת הרב, בעל הזקן ...

  לרגל "שבוע השיגעון" בבלוגייה (עדיין יש שבוע כזה, או שעברנו לקסמים?… ואולי זה היינו הך), אני מעלה שוב את הסיפור "אני ואימא בבית המשוגעות", שראה אור בשנה שעברה באנתולוגיה "עקלקלות", בהוצאת "ספרא" ועמותת אנוש. למעשה, הסיפור הזה הוא פרק מהרומן "האלילות" שזכה השנה בפרס אס"י של איגוד סופרי ישראל, ויראה אור בשנה הקרובה בהוצאת ספרא. חוץ מזה, למי שמתעניין ...

  פעם ערכתי ספר מתורגם של סופרת קנדית חשובה ומוערכת מאוד, סופרת שגם אני מאוד מאוד אוהבת ומעריכה. תירגמה אותו מתרגמת שזכתה בעבר בפרס כלשהו לתרגום, ולכן החזיקו ממנה מאוד בהוצאה, מה גם שהיא הייתה חברתה של בעלת ההוצאה.   מה שקיבלתי לעריכה המם אותי. לא האמנתי שאת זה תירגמה זוכת פרס לתרגום. מלבד התרגומיות השגורות שכל עורך תרגום מכיר ...

  הסיפור שלי "הזר" ראה אור בחודש שעבר בספרדית באנתולוגיה סיפורי דת ואמונה, "און סולו דיוס", שיצאה בהוצאת פרדיסו בדרום אמריקה, בעריכת ירון אביטוב. הסיפור עוסק בילדה קטנה שמחכה לאליהו הנביא, אבל מגיע מישהו אחר ממי שציפתה לו…   בעברית פורסם הסיפור בכתב העת "גג", גיליון 18, וגם כאן בבלוג.   זה סיפורי השלישי שמתורגם לספרדית בשנה האחרונה. קדם לו ...