מי המציא את ארוחת הבוקר הישראלית?

בעודי סועדת עם אחותי ארוחת בוקר מאוחרת קומפלט – ביצים, גבינות, ירקות, זיתים, לחמניות – כל הגודי'ס – עלה בדעתי פתאום לשאול את עצמי ואותה, מי המציא את ארוחת הבוקר הישראלית.

הלכתי לויקיפדיה, לבדוק ארוחות בוקר. מצאתי הרבה על תולדות ארוחת הבוקר ומרכיביה בויקי האנגלית. מפורטים שם כמעט כל ארוחות הבוקר בארצות העולם השונות, גם בישראל. אבל על ההיסטוריה שלה, שום מילה.

אנחנו היחידים בעולם שלא אוכלים לארוחת בוקר מיני נקניק ובשר (בייקון, נקניקיות וכו'), או קטניות (פול אצל המצרים, חומוס אצל הפלסטינאים וכו'). למעשה, הארוחה שהכי מזכירה את ארוחת הבוקר הישראלית היא זו של התורכים והלבנונים – גם אצלם יש גבינה וסלט ירקות.

אבל את כל המנאז' – ביצים, גבינות, יוגורטים, לבן, סלט, זיתים וכ'ו – את כל ההרכב הזה יש רק אצלנו.

אז התחלתי לחשוב אחורה. אני מסיקה שלארוחת הבוקר הישראלית כפי שאנחנו מכירים אותה אחראים החלוצים, הווה אומר הקיבוצניקים. הללו באו מאירופה, ערש הנקניקים לארוחת בוקר (ברוסיה נאלצתי לאכול נקניקיות בשבע בבוקר, ובגרמניה האביסו אותי בנקניקי חזיר בטעמי גם עדן, שסגרו לי את התיאבון ליומיים). אבל כאן, בפלסטינה, מי ילך ויעשן נקניקי דם, מאיזה בשר, הרי בקושי היה משהו לאכול, וחוץ מזה, במזג האוויר הלוהט, עם כל יתושי האנופולס, מי מסוגל לאכול נקניק מטוגן.

אני מניחה שבנקודה הזו התחילה ארוחת הבוקר הישראלית הבסיסית, כפי שאנחנו מכירים אותה: ביציה או חביתה, סלט ממלפפונים, עגבניות ובצל, לבן, גבינה לבנה ולחם אחיד. אותה ארוחה שלימים שודרגה עם מיני גבינות וסלטים ומאפים ופינוקים. 

אני מניחה שאותם חלוצים ישבו בבוקר, לפני החליבה, ושברו את "הביס" של הלחם לתוך עיניים צהובות מצְהוב, וקנחו בשתיית לֶבֶּן ישר לגרון.
 
אלה אותם חלוצים שרחל איתן, אלופתי הספרותית האלמותית, מתארת ברומן "הרקיע החמישי" בתור: אחד גרישא, שאוכל לבן עם מלפפון ירוק בריא, תוך כדי שירת יה-חלילי-יה-עמלי-לי, וטוען ששבעה זיתים משתווים לערכה התזונתי של ביצה אחת.

אני לא נשבעת על הציטוט, זה רק בערך, אבל אין ספק, איתן תיארה את הדור הזה של העלייה השנייה והשלישית, ומה שהם אכלו בתקופת הצנע ההיא, עוד לפני דוב יוסף, סתם בגלל שלא היה הרבה מה לאכול כאן בארץ, אז הסתפקו בשבעה זיתים דפוקים וכוס לבנייה ב"תנובה", ולא קיטרו, כי בעצם זו הארוחה הכי טעימה בעולם.

אני מניחה שאלו שורשיה של ארוחת הבוקר הישראלית, מקצתה מדלות, מקצתה מכורח ובשל תנאי מזג האוויר, שהרי מי יכול לבלוס דייסת סולת או שיבולת שועל חמה ונקניקים בשלושים וחמש מעלות בצל, אחרי שעובדים שעות עם הטורייה באדמות הטרשים של הגליל.

אז לכן, באין לי מידע אחר, אני מעניקה את זכויות היוצרים של ארוחת הבוקר הישראלית האהובה עלי, לחלוצים שבאו מאירופה. בלי דעת, בלי לתכנן בכלל, הם קבעו בון-טון שהולך איתנו כל השנים האלה.