רן יגיל סופר ועורך

אמו של הסופר אלבר כהן מתה ממחלת לב ב־1943, בזמן מלחמת העולם השנייה. אי אפשר שלא לומר שזהו מוות פריבילגי בתקופה זו ליהודי או ליהודייה – מוות ממחלה, בזמן שמיליוני יהודים באירופה נורו למוות וחונקו בגז. אבל לאלבר כהן כל זה אינו משנה הרבה כי מוות הוא מוות וזאת אימא שלו שכל כך אהב, או אם לדייק ולהיצמד לכנותו האגואיסטית, ...

החיפוש התמידי וההשלמה. כנות עוצמתית יש בשירים של יהונדב פרלמן, בכל ספריו שהוציא עד כה בהוצאת "עמדה", ובפרט בספר זה "יצהר" (שמן זית משובח) – שבו הוא מצהיר בפנינו קֳבָל עם וקורא מיהו ומהו והיכן בדיוק מצויות נימי נפשו ומחשבותיו. זהו ספר שהוא – אדם כספר הפתוח. הוא כל כך חושני וחי ובר מישוש, עד שאתה ממש יכול בלשונך לטעום ...

הצעקה היא חלק מהחיים. היא מעידה על וִיוִידִיּוּת, תנועה ורגש גואֶה בתוך ארץ כּוֹאֶבֶת ומסוכסֶכֶת, שיחיאל חזק מיטיב לתאר את נופה ואנשיה. כמו איתן איתן, המשורר הבראשיתי-היְלידי-הפוסט כנעני – שלוֹ חזק מקדיש שיר כאן במבחר ("במרחק צעקה מן העולם", הוצאת "הקיבוץ המאוחד"), הרי שהנוף ההיולי, הבּראשיתי, עומד בלב שירתו. זה יכול להיות הנוף הטַרְשִׁי הנֶגבּי, או נופו של עמק הירדן, ...

יצירתו המונומנטלית של דון דלילו, המגנום אופוס שלו "תת־עולם" (הוצאת "כנרת זמורה-ביתן", תרגום מאנגלית: דוד שחם) מעלה תהיות רבות באשר לקול הקולקטיבי של המספר. אין ספק כי דלילו יודע לכתוב באופן פוליפוני את האמריקנה עד הסוף, בדרך אבסולוטית, תוך היסטי מצבים באותה זירת התרחשות. שליטה ללא מצרים במלאכת הסיפור.   בפרק הראשון של רומן זה המחזיק כאלף עמוד, יש תיאור ...

התחיל גם אצלי האביב. פסח קרב ובא, ואיתו הדיון המטפורי הגדול והמעייף לעִתים, על חירות. עשו לעצמכם טובה וקִראו את הספר הצנוע והמרגש הזה של טל איפרגן ("הגדה – אם תרצו", הוצאת "עמדה") מעטים הם הספרים התמטיים בשירה המצליחים לאחד נושא ולהביאו ממש צרוף ועטוף בדחילו ורחימו כאתרוג יקר, אבל זה כבר דימוי מחג אחר.   יש בשירים האלה נאיביות ...

גּוּפִי עָטוּף וּמְעֻבֶּה בְּגוּפְךָ / לִפְעָמִים אֲנִי טוֹבֶלֶת בְּתוֹךְ שַׁעֲוָה רוֹתַחַת, / וְלִפְעָמִים מֻקְפֵּאת בְּתוֹךְ עֲנַן בָּרָד זוֹעֵם. / אֲנִי צְרִיכָה לְהִזָּהֵר, יוֹם יוֹם / לֹא לְהִתְקָרֵב לְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, פֶּן תִּמַּס מֵעָלַי כְּנֵר. / לֹא לָבוֹא אֶל הַכְּפוֹר פֶּן תִּתְנַפֵּץ מִמֶּנִּי / בְּגוּשִׁים שֶׁל קֶרַח. כשקראתי את ספרה של פנינה מכל שיר שבספר הזדקרו מול עיניי שתי מחשבות דומות וקשורות ...

קשר הנפש־שמש. יהוּדית אוֹריה היא משוררת מעשירה ומרתקת. מעין יונה וולך של האינטלקט. השדה שלה רחב והסקרנות והפתיחות כלפי העולם עצומות. במקום מתח בין רגש לשכל היא יוצרת השלמה – האמנות והמדע מתאחדים.   בספר השירה היומרני הזה (צבאים, הוצאת פרדס, עורך: יואב איתמר) יש שני שערים. האחד קרוי "מנדלה: שירת הראשית", וכשמו כן הוא – מעגל קודש ומרכז היקף. ...

חברי "בננות בלוגס" היקרים. אני גאה להציג כאן לחברי הבלוגרייה את הסרט של אחי דני יגיל "מקבל ההחלטות". אנא מכם, חברים יקרים, היכנסו וראו את הסרט. מובטח לכם שתיהנו. אשמח אם תגיבו ב"יוטיוב" או כאן. סרט שווה-שווה עם עודד תאומי בתפקיד הראשי, גדי יגיל, אבי, ושחקנים נוספים נפלאים.   גדעון הראל, ראש-ממשלה מכהן בישראל, מגיע לעימות טלוויזיוני מכריע מול יריבו ...

אני שוקד בימים אלה, בין שאר עיסוקיי, על רומן ביוגרפי שיהא מונולוג של סבי, משה חורגל ז"ל, שחקן תיאטראות "המטאטא" ו"הקאמרי". הנה הפרולוג לרומן, שהוא מעין raison d'être של היצירה:   שחקנים אינם יוצאים לפנסיה. הם מתים על הבמה. אך לא סבי משה חורגל. בשנת 1968 הוא לקה בלבו על הבמה בזמן ההצגה "המחיר" של ארתור מילר, והחליט שרב לו ...

במועדון הקריאה שלי ביפו אשוחח על הסופרת יהודית הנדל ז"ל. אעסוק בשני סיפורים משלה מתוך הקובץ "כסף קטן" (הוצאת הספריה, 1988) עורך: מנחם פרי. הסיפורים הם: "נמוך, קרוב לרצפה" ו-"איך הִכּרתי את אצ"ג". ברקע לשני הסיפורים – הפותח והסוגר בקובץ – מצויה האֵם, אימא של המספרת, חומֶה שנפטרה בדמי ימיה. במרכזם באחד מצוי האב הזקן של המספרת המתחבט היכן להיקבר? ...