בננות - בלוגים / / שירת ב. מרדכי, פרופ' אורציון ברתנא, חלק ב'
רן יגיל

שירת ב. מרדכי, פרופ' אורציון ברתנא, חלק ב'

 

 

 

ב. מרדכי: משורר ששואל כבן-אנוש ועונה כיהודי
פרופ' אורציון ברתנא
 
 
 
 
 
 
ב.
אבי בא מבית ציוני ועומד על דעתו הציונית בגיל צעיר. הוא עלה לארץ כסטודנט (קיבל סרטיפיקט – רישיון עלייה משלטונות המנדט הבריטי) בגיל עשרים וחמש, וכך מימש מעבר אידיאי עקרוני, מן האידיש כשפת יצירה וכשפת דיבור אל העברית כשפת יצירה ושפת דיבור.
 
 
השינוי בשפת כתיבתו מתרחש עם שינוי גמור בנושאיה ושינוי בזווית-הראייה המתבטאת בה. כאמור, שירי האידיש שלו הם שירי תהליך התפוררות העיירה. לעומתם, הנוף ההיסטורי והאקלימי הארץ-ישראלי, החל משירו הראשון בעברית, מחבר אותו למקורות חדשים, עבריים, ציוניים. מקורות אלה הם הנוף הארץ-ישראלי והמקרא. הם קשורים בשירתו זה בזה, קשר מטאפיזי, מגובה בתפישה הציונית. הרושם של הניגוד, בין שירי העיירה לשירי ארץ-ישראל, הוא חד וחלק. המעבר מיבשת ליבשת, מנוף לנוף, משפה לשפה, הוא שינוי בזווית-הראייה של המשורר, שינוי במה שהוא, כנראה, לוקח מן השירה לעצמו, שינוי במה שהוא מבקש מן השירה שלו שתהיה עבור קוראיה.
 
 
במושגים מקובלים היום, נוח לתאר את מכלול שירתו כשילוב בין אקזיסטנציאליזם חילוני לבין מיתוס מטאפיזי. מצד אחד, שיריו מלאים בשאלות הקיומיות העירומות של אדם מודרני, המוצא עצמו בחלל נטול פשר; מצד שני, הערכים להם הוא נדרש כמשורר הם ערכים מיתיים, מטאפיזיים. בהיותה בנויה על בסיס כזה, משתייכת יצירתו של ב. מרדכי לקבוצה הטרוגנית למדי של יצירות מודרניסטיות – יצירות, בנות המאה העשרים, קיומיות באופיין, בנות ז'אנרים שונים. על אף השוני הניכר ביניהן, משותף ליצירות אלה החיפוש אחר "תשובה כוללת", "נצח", "משמעות-על". משותף להן גם המתח האידיאי שיש בגישור בין חשיבה חילונית ובין חיפוש מטאפיזי – בין אקזיסטנציאליזם ובין מטאפיזיקה.
 
 
מצד אחד רוויים שיריו בביטויים שיש בהם תהיה קיומית, ואף כפירה קיומית, בדרך מתונה או בדרך דרמתית, קיצונית. מצד שני, רבים משיריו מגיעים לשיאים דרמתיים והגותיים דווקא בעצם האישורים המטאפיזיים שיש בהם למשמעות העולם הדתית, להבטחה האלוהית, לנצח. בכך אוחזת שירתו בשני קצוות: יש בה חילוניות של אדם בן המאה העשרים, שראה את העולם נהפך, ואת עולמו שלו מאבד משמעות במהפכה זו. מצד שני, ברבים משיריו יש ודאות גמורה של אדם מאמין בכל מאודו, יוצר שהאמונה דרושה לו כתשובה לאסון של הסתמיות. גם במטאפיזי עצמו, שהוא יהודי בניסוח ציוני, ניכר ייחודה. השילוב בין שני אלה הוא מתח מתמיד, התמודדות מתמידה עם מה שעלול להיות שבר. המתח מלווה את שירתו לכל אורכה.
 
 
את תקופות כתיבתו אני רואה כביטוי ישיר לתקופות חייו. הכוונה לשינויים היסטוריים, להם היה עד בחייו, ולאירועים האישיים בחייו, אותם ראה ביטוי לשינויים ההיסטוריים. מכאן, תהליכים היסטוריים, אותם תיאר על-פי תפישתו היהודית-ציונית, ומכאן, ההתבגרות וההשתנות אל סף האין, שגם לה, כאמור, יש מודעות עמוקה אצלו ופרשנות ברורה. על אלה ועל אלה בנה את שירתו, אותה ראה מדובבת אירועים אלה ומדברת אליהם גם יחד.
 
 
לא תמיד מוכתר המאמץ שלו, לשלב את האישי בהיסטורי-מטאפיזי, בהצלחה. יש בשירתו גם תקופות של משבר וגם ביטויים למשבר. פסימיזם מסוים זה הוא חלק מאישיות. אבל עיקר שירתו עומדת בסימן שני משברים גדולים שחווה בחייו: השואה, שבה נספה אביו, ובה נספו רוב בני משפחתו בליטא הפולנית, והזקנה. שני המשברים עומדים בפני החולף ובפני הסתמי. בשניהם נקרא הנצח לנחם ולרפא. בשניהם זהו נצח שהוא אמנם על בסיס מחשבה יהודית דתית, אבל מיוחד לב. מרדכי. בשניהם נתן הנצח תשובה, אם גם לא מלאה. 

לחלק ג' של המסה

לחלק ד' של המסה

לחלק ה' של המסה

 
 
 

 

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל