רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
רני, זה יפה וגם משמח 🙂 ובכלל ספר של "שירים שמחים" הוא אולי נגד הטבע… רק את הקביעה שגלבוע היה משורר שמח הייתי מסייג. היו לו עליות ומורדות קיצוניים, ולרוב ההפך היה הנכון. אבל בתקופה של 'כחולים ואדומים' הוא היה מאוהב…
רני, אני לא יודע אם ניתן להגיד על אמיר גלבוע שאני מאד אוהב את קולו ושפתו הייחודים שהיה משורר שמח. אבל היו בו עוצמות חיים גדולות, ואין ספק שנתן בשיריו ביטוי מאד חושי וחושני – ארוטי, לעתים רליגיוזי כפי שהיטבת לתאר ברשימתך
היי רני רשימה מרנינה, חמיבה ומחדשת לגבי
אני שהכרתי את רוב שיריו המלנכוליים דווקא (הגבתי לך ברשימתך הקודמת בנושא זה)
ואת המילה "חמיבה" מאמצת בחום לב
שלמי תודה, רני
חנה
אגב ,אמיר, רעיון מקסים לייחד מדור לשירים שמחים
שובר את מיתוס המשורר המיוסר ומוטרף היגון בעלית גגו המתמוטטת
כל הכבוד לרעיון המקורי
מעניין