בננות - בלוגים / / כמה מילים על שני משוררים גליליים – עודד פלד ודודו פלמה
רן יגיל

כמה מילים על שני משוררים גליליים – עודד פלד ודודו פלמה

כמה מילים על שני משוררים גליליים – עודד פלד ודודו פלמה

 

דברים שנאמרו באירוע לכבוד שני ספרים של המשוררים "כחלום יעוף" (ק"ן שירי הייקו גליליים) של עודד פלד ו"כשהגענו מן הים" של דודו פלמה. שני הספרים ראו אור בהוצאת "עמדה":

 

בעין הסערה / עודד פלד

 

בְּעֵין הַסְּעָרָה אִישׁ לְבֶן-שֵׂעָר

לְמַרְגְּלוֹת אֶרֶז יוֹשֵׁב

זְקָנוֹ הַצָּחֹר נוֹסֵעַ בָּרוּחַ

 

 

על ספרו הקודם של עודד פלד "קשובים לציפור העולם" כתבתי כך:

 

שירת עודד פלד מלווה אותי משנותיי הראשונות ברפובליקה של המילים בשנות השמונים של המאה קודמת. משירי הבּיט שלו, דרך שירי האי-נחת המשפחתיים שלו הנוגעים בשואה ועד לשירי הטבע הפּנתאיסטיים וההומניסטיים שלו.

 

בחטיבה השלישית והאחרונה הזאת נראה כי פלד נעצר והעמיק חפוֹר ומצא גם מנוחה. בחיבור המדויק שבין המילה לטבע, במגע הֶעדין שבין קצב שירתו לזרימה של הקיים, שאין בהם בהכרח מן האסתטי המיופייף אלא מן הטבעי והנכון – נמצאה השלווה.

 

שירת הטבע של פלד יש בה מן היסוד הנקי של הקֶשֶׁב לסובב אותו ולכן היא נוגעת בי כל כך. בדקויות הקטנות, תוך התבוננות, הוא מוצא את האלוהים ומנכיח לנו הקוראים אותו וזה מעורר, מבחינתי, שמחה קטנה בלב, טובה מכל שמחה גדולה.

 

משהו מן הקסם המופלא הזה מצוי בספר הזה שבו אנו למדים משהו על עצמנו דרך ציפורים שונות, זחלים וחיות אחרות – והכול מצוי וחפוּן בשירים שלו וּבַשִּׁירוֹת (פואמות) שלו.

 

חשוב לי לציין כאן כי שירתו של פלד היא גם השתחררות הדרגתית עד כדי ניתוק מן האני. לא על עצמו הוא משורר אלא על הרוֹאוֹת כפי שכתב משורר הנוף הנהדר יעקב פיכמן בשלוש מילים "חידוש העולם בנִרְאוֹת".

 

בעוד שבשיריו הראשונים, בספרים הראשונים "יום הולדת" הנהדר והמוקדם ובשירה המושפעת מן המשורר האמריקני אלן גינסברג היה נוכח האני בהחלט, הרי שבשירת הנוף המאוחרת בכוונת מכוון ואולי בהשפעת איזה אב פואטי קדום יותר כמו וולט ויטמן, הוא מעקר את שירת העצמי ומתמקד כאמור בנראוֹת.

 

בספר החדש "כחלום יעוף" (ק"ן שירי הייקו גליליים) נעשה מהלך נוסף בשירת פלד של צמצום במכוון. אם "קשובים לציפור העולם" הסתיימה בפואמת נוף ניואנסית וארוכה בת ארבעה חלקים בשם "מקום שהֶראנוּ", פואמה הבנויה על פי מיטב מסורת הרחבוּת בשורות ארוכות אוסוציאטיביות ומצלוליות שאפיינו לא אחת את הפואטיקה של פלד, הרי שכאן, בשל חוקי הז'אנר של ההייקו החופשי הקצרצר, מצמצם פלד את המבע באשר לנוף למינימום. כלומר לא זרם תודעה שירי נובע של המראות אלא מכתמים התופסים הֶבזקים של רגע בעלי אפקט של סטקאטו קומולטיבי.

 

אבל מה זה בכלל הייקו? לא כל אחד יודע. הַייקוּ היא צורת שירה קצרצרה שמקורה ביפן המסורתית. שירי הייקו עוסקים בדרך כלל ברגע כלשהו בהווה שהמשורר מתבונן בו ומתאר אותו באופן אובייקטיבי ומיידי ככל האפשר. מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 ועד היום ההייקו זוכה לפופולריות בעולם המערבי ובעולם בכלל. משוררים רבים אוהבים להתנסות בו. ההייקו מרבה לעסוק בעונות השנה. המבנה הטיפוסי של שיר הייקו יפני מורכב משלוש יחידות משמעות (ניתן לכנות אותם כמשפטי שיר) שבהן יש בדרך כלל 17 הברות בסך הכל: ביחידה הראשונה חמש הברות, בשנייה שבע, ובשלישית שוב חמש. עקרונית ניתן גם לחרוג מהמספרים האלה. ביפנית שירי הייקו נכתבים תמיד בשורה אחת ללא הפרדה בין היחידות או סימני פיסוק כלשהם. בשפות מערביות, וגם בעברית, נהוג לחלק את השיר לשלוש שורות נפרדות, ממש כמו בספר הזה.

 

כלומר "כחלום יעוף" הוא קובץ של 150 שירי הייקו עבריים בני שלוש שורות שעניינם התבוננות צרופה ותמציתית בטבע, בעונות השנה, בחַי, בצומח ובדומם. עצם הבחירה במספר באותיות עבריות ק"נ מזכירה משהו מספרי קודש, כמו פרקי תהילים. זווית הראייה מופנית אל נופי הגליל על גלגוליהם השונים, הר, שדה ויער, ושלל ההתרחשויות בהם. הדובר בשירים אינו עוסק בעצמו כי אם בעולם הסובב אותו, כך שהאני השירי נטמע בתוך מושאי ההסתכלות. זוהי שירה אימג'יסטית במובהק, המתארת צליל וצבע, תמונה וחלום.

המשורר מבקש לשרטט כאן בחדות ניואנסים, דקויות בטבע הקרוב ללבו, כל זאת תוך אמירה קצרה וחסכונית, כמיטב מסורת שירי ההייקו. על רקע השירה האורבנית המושלת בכיפה. בעידן זה של מודעות לסביבה הטבעית ולשמירה עליה, אין ספק שיש מקום חשוב לשירה המתמקדת בנופים על פרטיהם הזעירים ובתמורות החלות בהם. מבחינה זו, "כחלום יעוף" הוא ניסיון מרתק להקנות למסורת ההייקו היפנית המפוארת לבוש עברי, והייתי מדייק עוד יותר ואומר גלילי. ההייקואים הללו מתכתבים נהדר עם העבודות של הצייר והמשורר דודו פלמה, שציור מרשים משלו גם מופיע על עטיפת הספר.

 

אחרי שאמרתי כל כך הרבה מילים, נדגים זאת יפה באופן חסכני ובזאת אסיים:

 

צ"ז

לֵיל חֹרֶף סוֹעֵר

יוֹרֵד עַל כְּפָר שָׁלֵו

בְּאֶרֶץ גָּלִיל

 

צ"ח

אוֹר נוֹסֵק מַעְלָה

מֵפֵז עַנְנֵי כִּבְשָׂה

בַּחֲצִי הַיּוֹם

 

צ"ט

בָּאֲוִיר שָׁטִים

בַּרְבּוּרֵי מַחֲשָׁבָה

צְחוֹרֵי כָּנָף

 

ק

לְאַחַר סוּפָה

רָקִיעַ חַף מֵעָנָן

וְרוּחַ עָנֹג

 

ק"א

לְעֵת שְׁקִיעָה

צֵל הָרִים כְּהָרִים

הָרִים כְּצִלָּם

 

ק"ב

קַשּׁוּב בָּא הֵלֶךְ

לִנְשִׁימַת הָאֲדָמָה

בְּלַיִל רָטֹב

 

ספרו של של דודו פלמה "כשהגענו מן הים" הפוך לזה. הוא רב נושאי, רב שערי ומכיל אופני שירה מן הגורן ומן היקב. יפה סימן אותו הסופר והמבקר יותם ראובני בעיתון "הארץ" במוסף "ספרים" כשכתב עליו: שיריו של דודו פלמה בספרו החדש מיטיבים לתאר את תחושות הבדידות וחוסר האונים נוכח הידלדלות הרוח והרעות החולות בחברה הישראלית, כלומר לפנינו שירה חברתית פוליטית מובהקת, אך לא רק. כתבתי על הספר כשראה אור כך:

 

פעם בא משורר צעיר אל מרדכי אבי-שאול, מתרגם תומאס מאן ומשורר קומוניסט, ואמר לו: אני בשירתי לא פוליטי. אני לא מתעסק בפוליטיקה. ענה לו אבי-שאול, אבל הפוליטיקה מתעסקת בְּךָ. אוהו איך שהיא מתעסקת בְּךָ. תחושה חזקה מעין זו עלתה בי למקרא ספר השירים החדש של דודו פלמה "כשהגענו מן הים" (הוצאת "עמדה"). אתה קורא את השירים החזקים שבשערים וחש שבעצם הכול פוליטי – מן השיר הלירי האישי, דרך מעשה האמנות ועד לשירי המחאה. אין להתחבא בין השורות ובתוך המילים. אתה חשוף לָאדם הנמצא במרכז החברה בתוך הוויית הזמן העכשווית.

 

אנחנו לא נולדנו מן הים על פי השירים האלה, על אף שהסופר משה שמיר היה כָּמֵהַּ שנהיה כאלה. אנחנו אכן הגענו מן הים, ואילו חלקים אחרים מן העם הזה גם באו מִפְּנִים היבשת, אבל התחושה היא שהאטביזם הזה, ירושת האבות הזו, מלווה אותנו גם אם נולדנו כאן. ולא לארץ זרה באנו, אלא לארץ שבה עם אחר הלך והתהווה במקביל אלינו. את כל התחושות הללו מעלים השירים היפים פה בספר וקושרים את כלל החברה הצעירה המתהווה כאן למעשה האמנות, בעיקר הציור והפיסול הנצחיים, אך גם הספרות, ואֶל האישי שבאישי כמו מוֹת אב או אֵם או חבר, למשל. הכול מתערבל בַּפּוליטי, אפילו הנוף, כמו בשיר "אושר" שאקרא ובשירים הבאים של דודו פלמה:

 

 

אושר

 

הַבֹּקֶר

כַּמָּה דַּקּוֹת לְאַחַר זְרִיחַת הַחַמָּה

הַטַּל נָח עוֹד נוֹצֵץ עַל הָעֵשֶׂב שֶׁבְּצַד הַדֶּרֶךְ,

כְּשֶׁעָבַרְתִּי לְיָד הַמִּסְלָעָה שֶׁלִּפְנֵי בֵּית הַקְּבָרוֹת

 

הַזָּקִיף שֶׁל שְׁפַנֵּי הַסֶּלַע,

זֶה שֶׁנִּרְאָה כְּמוֹ גֶּנֶרָל אֶשְׁבּוֹל,

הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ לְשָׁלוֹם כְּשֶׁחָלַפְתִּי עַל פָּנָיו.

 

 

ג'וליאנו

 

כְּשֶׁגּ'וּלְיָאנוֹ מֶר חָ'מִיס נוֹרָה

חָמֵשׁ יְרִיּוֹת שֶׁל שִׂנְאָה,

נוֹתְרָה לְרַחֵף שְׁאֵלָה בֶּחָלָל

שֶׁמִּלֵּא פַּעַם גּוּפוֹ הַיָּפֶה

 

מָה יֵשׁ עַכְשָׁו בָּעוֹלָם

פָּחוֹת, עֲרָבִי אוֹ יְהוּדִי

 

 

עיר האלוהים

לשירה בנקי שנרצחה ע"י ישי שליסל במצעד הגאווה בירושלים

 

אֵיפֹשֶׁהוּ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ

מִגַּן הָעַצְמָאוּת לְגַן הַפַּעֲמוֹן

לָקַח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה

וְשָׂם עַל שִׁירָה בִּתּוֹ,

לָקַח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת

וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.

 

וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם

אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים

וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵּחַ

וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת שִׁירָה בִּתּוֹ.

 

וַיָּשֶׂם אוֹתָהּ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים

וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ

וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת שִׁירָה בִּתּוֹ

וְלֹא קָרָא אֵלָיו הַמַּלְאָךְ.

 

 

אלברכט דירר מתבונן במראה

 

אַלְבְּרֶכְט דִירֶר מִתְבּוֹנֵן

בַּמַּרְאָה, בְּנִירֶנְבֶּרְג.

 

הוּא עוֹשֶׂה זֹאת כְּדַרְכּוֹ, לְלֹא

חֲרָטָה וּלְלֹא מַשּׂוֹא פָּנִים.

 

בְּכֵנוּת וּבְיֹשֶׁר חַדִּים כְּתַעַר

הוּא מֵשִׁיב בְּאִבְחָה חַדָּה

שֶׁל חָרָט אָמָּן עַל הַשְּׁאֵלָה

הַקָּשָׁה מִכֻּלָּן:

 

אֵיךְ נָכוֹן לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמִי לָעוֹלָם

בָּאֹפֶן הַבָּרוּר וְהַבָּהִיר בְּיוֹתֵר,

וְלַעֲשׂוֹת זֹאת כָּךְ

שֶׁיַּבְדִּיל אוֹתִי מִן הַחֻקִּים

שֶׁעֲתִידִים לְהִתְפַּרְסֵם כָּאן

בְּעוֹד אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁלוֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים.

 

 

הבלדה על הפרש הכחול

 

פָּרָשׁ כָּחֹל דּוֹהֵר בְּעַרְבוֹת מוּרְנָאוּ

חוֹצֶה בְּשֶׁצֶף קֶצֶף עוֹלֶה מִנְּחִירָיו

שָׂדוֹת מֻשְׁלָגִים רַחֲבֵי יָדַיִם בְּשָׁמַיִם

תְּכֻלִּים תְּלוּיִים עַנְנֵי נוֹצָה וְרֻדִּים

 

פְרַנְץ מַארְק, וָסִילִי קַנְדִינְסְקִי,

אוֹגוּסְט מָאקֶה, גָבְרִיאֶלָה מוּנְטֶר,

אַלֶכְּסֵי גָ'וֶלְסְקִי וּפָּאוּל קְלֵיי

צוֹחֲקִים בַּגִּנָּה אַגָּדָה שֶׁל יְלָדִים.

 

עוֹד מְעַט קָט חוּמֵי חֻלְצוֹת

בַּחֲגוֹרוֹת עוֹר נִתְעָבוֹת

יִצְעֲדוּ בַּסָּךְ בִּפְרִידְרִיךְ שְׁטְרַסֶה

לְהַבְעִיר עוֹלָם בִּמְדוּרוֹת שֶׁל מִלְחָמָה

 

הָאַגָּדָה וְהַיְּלָדִים יְרַחֲפוּ כֶּעָשָׁן בַּאֲרֻבּוֹת מַשְׁחִירוֹת

לְהוֹכִיחַ שֶׁפְּלָדָה חֲזָקָה מֵאַגָּדוֹת שֶׁל יְלָדִים

רַמָּךְ כָּחֹל דּוֹהֵר עַכְשָׁו נוֹאָשׁ

בְּשָׁמַיִם שְׁחֹרִים אֵין יוֹתֵר עַנְנֵינוֹצָה וְרֻדִּים

 

קַנְדִינְסְקִי אָז יָקוּם יְכַוֵּץ שְׂפָתַיִם וְיִשְׁרֹק

הָרַמָּךְ הַכָּחֹל יָעוּט וְיִנְשֹׁף בְּרַכּוּת אֶל תּוֹךְ כַּף יָדוֹ

קַנְדִינְסְקִי יַעֲלֶה עַל גַּבּוֹ הָרָחָב וְהַכָּחֹל יְחַיֵּךְ וְיֵעָלֵם בַּשָּׁמַיִם הַשְּׁחֹרִים

כְּשֶׁהוּא מוֹתִיר מֵאַחֲרָיו חִיּוּךְ צָחֹר שֶׁנָּמוֹג כַּעֲבֹר זְמַן כְּעָנָן חוֹלֵף.

 

 

כשהגענו מן הים

 

כְּשֶׁהִגַּעְנו

מִן הַיָּם וְנָחַתְנוּ עַל הַחוֹף

הִתְבּוֹנְנוּ בָּנוּ בְּתִמָּהוֹן יוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם.

עוֹד מְעַט יֵלְכוּ מֵאַרְצָם וּמִמּוֹלַדְתָּם

אֶל מְקוֹמוֹת בָּהֶם לְאִישׁ לֹא יִהְיֶה חֵפֶץ בָּם.

שָׁם יַמְשִׁיכוּ לִכְמֹהַּ אֶל אַרְצָם הַמְּקֻפֶּלֶת

בְּמַפְתֵּחַ מַחְלִיד עַל צַוָּאר, וְהָאָרֶץ

תִּוָּתֵר סוֹפְסוֹף כְּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר

הַקָּשָׁה שֶׁל חֲלוֹמוֹתֵינוּ הַבּוֹעֲרִים.

 

אֲבָל עֵינֵינוּ הַבְּהִירוֹת לֹא רָאוּ אוֹתָם

הוֹ לֹא, הֵן רַק רָאוּ עָתִיד דּוֹהֵר לִקְרָאתֵנוּ

בִּלְתִּי נִמְנָע רוֹחֵשׁ כְּאֵב וְצַעַר.

כַּאֲשֶׁר אָטַמְנוּ עֵינֵינוּ רָאִינוּ מַהַלְכֵי קְרָב

אָזְנֵינוּ הָיוּ כְּרוּיוֹת לִשְׁרִיקַת כַּדּוּרִים

שֶׁעֲדַיִן אֵינָהּ נִשְׁמַעַת.

בְּעֵינֵי רוּחֵנוּ הָעֲצוּמוֹת

רָאִינוּ אֶת עֲרֵמוֹת הַגְּוִיּוֹת

שֶׁמֵּהֶן בּוֹנִים מוֹלֶדֶת

וְהָיִינוּ כְּחוֹלְמִים.

 

 

 

נאמנות

 

אִמָּא בָּרְחָה מִלּוּבְּלִין כַּאֲשֶׁר

צְרָחוֹת הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁל הָאִישׁ הַקָּטָן

עִם הַשָּׂפָם הִטְרִיפוּ עָלֶיהָ אֶת דַּעְתָּהּ

עַד שֶׁהִגִּיעָה לְמַחֲנֶה רִכּוּז שָׁם לָמְדָה

אֵיפֹה נִגְמָר הָאָדָם וּמַתְחִיל הַכְּאֵב.

 

כַּאֲשֶׁר הָרוּסִים הִגִּיעוּ,

נִמְלְטָה עִם אָחִיהָ לְאוּזְבֶּקִיסְטָן

וְשָׁם אִישׁ קָטָן עִם שָׂפָם גָּדוֹל

דָּרַשׁ מֵהֶם נֶאֱמָנוּת אוֹ לָמוּת

וְלָכֵן אָחִיהָ מֵת שָׁם מֵחֹסֶר

נֶאֱמָנוּת כְרוֹנִי וּמִטִּיפוּס הַמֵּעַיִם.

 

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָהּ לְאַחַר תְּלָאוֹת רַבּוֹת

לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נֶאֶחְזָה בְּצִפָּרְנֶיהָ

בַּחַיִּים עַצְמָם וְהָיְתָה נֶאֶמָנָה

כָּל חַיֶּיהָ כָּאן לַטֵּרוּף שֶׁהֵגֵן עָלֶיהָ

וְלַכֹּחַ הָאָפֵל שֶׁל חֶרְדוֹתֶיהָ

חַסְרוֹת הַפֵּשֶׁר אַךְ הַוַּדָּאִיּוֹת.

 

לְאַחַר מוֹתָהּ גִּלִּיתִי שֶׁהִטְמִינָה סַכִּין

מִתַּחַת לְמִזְרַן מִטָּתָהּ בַּבַּיִת הַסִּעוּדִי

וְהֵבַנְתִּי שֶׁעַד יָמֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים

נוֹתְרָה נֶאֱמָנָה לְחוּשׁ הַנִּרְדָּפוּת

אוֹתוֹ חָלְקָה עִם בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַזְּעִירִים

שֶׁשָּׁכְנוּ מִתַּחַת לָרִצְפָּה.

 

בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים

כַּאֲשֶׁר שָׁבוֹת וְעוֹלוֹת

צְרָחוֹת הַנֶּאֱמָנוּת

מִמִּרְקְעֵי הַטֶּלֶוִיזְיָה

אֲנִי מַרְגִּישׁ אֵיךְ

לְאַט

לְאַט

אֲנִי

הוֹפֵךְ

לִהְיוֹת

אִמִּי

 

 

לבסוף ברצוני לציין כי קיים שיתוף פעולה תוך השפעה הדדית בין שני המשוררים לא רק בתוך השירים עצמם, אלא גם בהיבט הסוציו-ספרותי. עודד פלד ערך את ספרו של דודו פלמה, ודודו פלמה תרם מעבודותיו להעשרת הדיאלוג בין טקסט לתמונה בספר של עודד פלד. הרי זאת אחאוּת ואחוות אמנים מבורכת בעיניי ואין כאן שום מקום לציניוּת, אירוניה והרמת גבה. תודה רבה.

 

 

ציור העטיפה: דודו פלמה

 

 

ציור העטיפה: דודו פלמה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

9 תגובות

  1. רוני סומק

    רני כמה יפה לראות איך מטפס מהאספלט התל אביבי אל הרי הגליל. כל הדרך מרופדת בעין חדה עין טובה

  2. רוני היקר, שלמי תודה על התגובה. אלה שני יוצרים ששווה להעפיל אל הגליל בשבילם. רני

  3. דודו פלמה

    רני הרבה תודה הייתה השקה נהדרת ויוצאת דופן שהותירה רושם עמוק בכל המשתתפים

  4. דודו היקר, ההשקה הותירה בי רושם של ערבי ספרות איכותיים מפעם. נהניתי בה מכל רגע. רני

  5. ערב טוב,
    תודה על הדברים. נהניתי לקרוא. לצערי לא ידעתי על ההשקה ועל כן החמצתיה. אודה לכם אם יתאפשר לכם לעדכנני בהשקות. קרוב לוודאי שלחלקן לפחות אגיע.

    עם זאת, זכיתי לקרוא את ספרו היפהפה של עודד פלד וגם אני, כמוכם מלא שבחים לכתיבה המשובחת. את יצירתו של דודו פלמה לצערי אינני מכיר. בכל זאת, חשתי צורך להגיב על הדברים בשלושה שירי הייקו שלי ובשיר פוליטי קצר לסיום.

    הַיְקוּ

    חָטַבְתִּי מִלִּים
    טֶנֶא מֵחֹרֶשׁ רָאשִׁי
    בְּתֵאָבוֹן לָךְ

    עוד הַיְקוּ

    חָטַבְתִּי מִלִּים
    טֶנֶא מֵחֹרֶשׁ רָאשִׁי
    בְּתֵאָבוֹן לַח

    הַיְקוּ לְסִיּוּם

    חָמֵשׁ הֲבָרוֹת
    אוֹ שֶׁבַע בְּרֹחַב לֵב
    דַּיָּן לְהַיְקוּ

    ולבסוף, משהו מן הפוליטי.

    שִׁיר סְתַיו

    מֵעֵבֶר לְקַו
    שׁוֹכֶבֶת אֲדָמָה שְׁדוּדָה
    בְּמֵי הַיּוֹרֶה

    תודה לרן יגיל ולעמדה.
    מקווה שיזדמן לנו לשתף פעולה.
    מאחל הצלחה.
    בברכה
    יורם סלבסט
    יורם

  6. ברכות לרני יגיל על המאמר ולמשוררים על ספריהם. את ספריו ותרגומיו של עודד פלד אני מכיר עוד מהימים שהיה משורר חיפאי צעיר… ספריו מכתבים מברגן בלזן וקדיש הם משובחים ומכילים פנינים. תרגומיו להנרי מילר וליוצרים אחרים הם יפהפיים. בהצלחה בספרים החדשים, גם לו וגם לדודו פלמה

    • יורם היקר, תודה על התגובה המפורטת והיפה ועל שירי ההייקו. נפגשנו לראשונה לפני שנים בהוצאת "גוונים" כמדומני. אחר כך, מאוחר יותר, תרגמת לנו סיפור יפה לגיליון "עמדה" של יעקב ישראל דה האן על קניית חמור. אשמח לשתף איתך פעולה בעתיד. יום נהדר – רן

    • ירון היקר, איזו תגובה יפה, נדיבה ואישית. מזכירה נשכות מרגשות. רני

  7. יורם היקר, תודה על התגובה המפורטת והיפה ועל שירי ההייקו. נפגשנו לראשונה לפני שנים בהוצאת "גוונים" כמדומני. אחר כך, מאוחר יותר, תרגמת לנו סיפור יפה לגיליון "עמדה" של יעקב ישראל דה האן על קניית חמור. אשמח לשתף איתך פעולה בעתיד. יום נהדר – רן

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרן יגיל