רן יגיל סופר ועורך
שירתה של מרגלית מתִתיהו היא מסע, אל מחוזות רחוקים-קרובים, אל מַראות השתייה של היַלדוּת ושל טרם הֱיוֹת היַלדוּת: הֶבְזֵקִים ושורשים. פעם חשבנו כי נדרשת לנו חברה הומוגנית – עם אחד ותרבות אחת, אבל חוויית הכתיבה של מתתיהו, הרבה לפני שצצה כאן הפוליטיקה של הזהויות, הייתה אחרת. היא האמינה במה שאני מאמין בו כיום, כי אמנות יכולה לייצג רב תרבותיות, דיאלוג לא רק בין עבר להווה, אלא בין תרבויות בזמן הווה.
ולכן היא חוזרת שוב ושוב בשיריה אל מקורותיה: אל הלָדינוֹ האהובה והחכמה, אל בית אִמָּאַבָּא, אל השפות הספרדית והיוונית היפהפיות כל כך בצלילן, ואל מחוזות אבות אבותיה שאותם היא מלווה במבט פמיניני מעודן שבמעודן, רגיש ופשוט. שירתה של האישה הַדְּהוּמָה והמאוהבת מבטאת ישראליות צופה ויחד עם זאת יש בה צדדים אוניברסליים; שירה כזו מעוררת בי כקורא התרגשות.
"עשבי חלום" הוא מבחר של עשרות שנות כתיבה, ובין שירים ישנים וחדשים מנומרים גם סיפורים קצרים. פתח הדבר לספר מאת ד"ר משה גרנות, מנהיר את הייחודיות הפשוטה והישירה של שירי מתתיהו בנוף הספרותי שלנו.
ד"ר גרנות כותב: "איך אפשר לא להזכיר את שירי האהבה מרטיטי הלב שלה. ארשה לעצמי ציטוט של בית משיר: 'מֵעֵבֶר לְקַו הַהַמְתָּנָה/ יֵשׁ לְחַבֵּק אֶת הָרֶגַע,/
לְשַׁחְרֵר נִצְרָה,/ וְעַד לְשִׁכָּרוֹן לְהִטָּמַע בְּגוּפְךָ.// וְאַחַר לִפְגֹּשׁ שׁוּב אֶת פָּנֶיהָ הָאֲפֹרִים/ שֶׁל הַשִּׁגְרָה' ('מעבר לקו ההמתנה'). מי שמלהטטת כך במילים בהחלט אפשר להאמין לה כשהיא מצהירה: 'לולא הכתיבה, / היה טירוף בא' ('לולא הכתיבה')".
רן יגיל
צילום ועיצוב עטיפה: ג'ק מתתיהו