חיים שטנגר, עשרה שירים מתוך ספר חדש: "שירים מן המרחב המוגן"

חיים שטנגר, עשרה שירים מתוך ספר חדש:

"שירים מן המרחב המוגן"

 

 

מֵהַמָּקוֹם

 

מֵהַמָּקוֹם שֶׁלֹּא תּוּכַל

עוֹד עַיִן

לְמַרְאוֹת הַהֶרֶג

מֵהַשָּׁלָב שֶׁלֹּא תִּשָּׂא

עוֹד אֹזֶן

צְלִילֵי צַעֲקוֹת כְּאֵב

מֵהַסֶּדֶק נִסְדַּק בָּעֳבִי

חוֹמַת הָאֲדִישׁוּת,

פִּתְאֹם נִסְדֶּקֶת,

יִצְמְחוּ פְּרָחִים

לְכַסּוֹת עַל הַכֹּל –

עַל מָה לֹא יֵאָמֵר,

עַל מָה לא נֶאֱמַר,

עוֹד –

לְעוֹלָם.

 

 

עֻבְדּוֹת

 

בַּכֹּחַ שֶׁפָּרַץ קַרְקָעִית

עִם טוּרֵי הַשִּׁרְיוֹן

וְעִם כְּלֵי הַהַנְדָּסָה

הַכְּבֵדִים,

הָיוּ מִי נוֹלְדוּ

אַחַר

מִלְחֶמֶת הַמִּפְרָץ

כָּךְ שֶׁהֵם לֹא הִכִּירוּ

סוֹדוֹת הַחֶדֶר הָאָטוּם

עִם כָּל הַטִּמְטוּם

שֶׁנִּלְוָה לְזוֹ הַמִּלְחָמָה,

לְרַבּוֹת נְיַר הַדֶּבֶק

שֶׁנּוֹעַד לְחִזּוּק הַחַלּוֹנוֹת

בְּמִקְרֶה שֶׁל פִּיצוּץ,

שֶׁנּוֹעַד לְכַסּוֹת

עַל שׁוּרוֹת מֶחְדָּלִים

עַל גֹּדֶשׁ הֶפְקֵרוּת

הִתְבָּרְרָה אַחַר זוֹ,

מִלְחָמָה.

הִתְבָּרְרָה

הִתְבָּרְרָה –

אָז מָה.

 

יד מנחם אב תשעד (10.8.2014)

 

 

אַחֲרֵי

 

שֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת

בְּתוֹךְ זֶה הַכְּחוֹל

שֶׁקֶט מוּזָר

בְּלִי צְלִיל אַזְעָקָה.

נִרְפִּים, מְעַט

שְׁרִירִים

אַךְ מָצוּי עֲדַיִן

הַמֶּתַח

וְרֵיחוֹ הַמָּאוּס שֶׁל

הַפַּחַד.

עַיִן עֲדַיִן נִשְׁלַחַת אֶל

מֶרְחָב

מְמֻגָּן.

סוּג שֶׁל חֲשָׁשׁ  עוֹד

קַיָּם,

כְּבָר הוּסְרוּ

אַזְהָרוֹת

וּבְרֵכַת הַמָּלוֹן שׁוֹקֶקֶת

כְּפַעַם.

רַק רֵיחוֹ הַמָּאוּס

שֶׁל הַפַּחַד

נוֹתָר,

אֵינוֹ רוֹצֶה לָשׁוּב

אֶל מְקוֹמוֹ

הַקּוֹדֵם.

 

כז אלול תשעה (20.9.2014)

לה"ו

 

 

 

בַּקַּיִץ הָאָבוּד

 

בַּקַּיִץ הָאָבוּד

שׁוּם דָּבָר

לֹא נֶחְשָׁב עוֹד

בָּטוּחַ,

מַה נֶּחְשָׁב

סָגוּר

פֶּתַע פִּתְאֹם

פָּתוּחַ.

 

בַּקַּיִץ הָאָבוּד

כְּלַל הַתִּקְווֹת

פָּרְחוּ אֶל רוּחַ.

וּמֶה הָיָה –

עַד עַכְשָׁו –

רָפוּי,

פֶּתַע פִּתְאֹם

הָפַךְ

מָתוּחַ.

 

יט מנחם אב טבת תשעד (16.8.2014)

 

 

שְׂרִידֵי מִלְחָמָה

 

מַה נַּעֲשֶׂה בִּשְׂרִידֵי הַמִּלְחָמָה

אֵין פּוֹסֶקֶת זוֹ,

בַּפִּיחַ הַמְצַיֵּר צוּרוֹת

אָבְדָן

עַל קִירוֹת בַּיִת,

בְּבוֹרוֹת נִפְעֲרוּ,

בְּאֶמְצַע שְׂדוֹת הַשֶּׁלֶף,

בְּשִׁבְרֵי הַלְּבֵנִים

נֶעֱרָמִים אֶל גַּל,

יוֹצְרִים צוּרַת יָד

סוּג מְסֻיָּם שֶׁל מַצֶּבֶת,

לְמִלְחָמָה זוֹ תַּמָּה

עַד תָּבוֹא חֲדָשָׁה –

תַּחֲלִיף.

 

מַה נַּעֲשֶׂה בִּשְׂרִידֵי הַמִּלְחָמָה

הַקּוֹדֶמֶת,

עוֹד לֹא פִּנִּינוּ,

עַד בָּאָה זוֹ

מִלְחָמָה –

חֲדָשָׁה.

 

יח מנחם אב תשעד (14.8.2014)

 

 

 

 

 

 

אֵין הַפְסָקַת אֵשׁ

 

אֵין הַפְסָקַת אֵשׁ

לֹא תִּהְיֶה הַפְסָקַת אֵשׁ

אֵין הַפְסָקַת אֵשׁ

לֹא תִּהְיֶה

הַ-פְ-סָ-קַ-ת

אֵ

שׁ

לֹא תִּהְיֶה

הַפְסָקַת אֵשׁ עַד עוֹלָם

עַד זֶה גַּל שִׂנְאָה

לֹא יִתַּם,

לֹא –

לֹא יִתַּם.

 

 

אַזְעָקָה

 

אַזְעָקָה בְּכִסּוּפִים,

אַזְעָקָה בְּסוּפָה

אַזְעָקָה בְּעֵין הַשְּׁלֹשָה

אַזְעָקָה בִּכְפַר מַיְמוֹן

אַזְעָקָה בְּבֵית הַגְּדִי

אַזְעָקָה בְּזִיקִים

אַזְעָקָה בְּגַן יַבְנֶה

אַזְעָקָה פֹּה

אַזְעָקָה שָׁם

יוֹם קָרֵב אֶל קִצּוֹ

יוֹם –

עוֹד לֹא –

תַּם.

 

 

"הַיָּם אוֹתוֹ הַיָּם וְהָעֲרָבִים אוֹתָם עֲרֵבִים"

יצחק שמיר

 

הַיָּם אוֹתוֹ יָם

 

הַיָּם אוֹתוֹ הַיָּם

וְהָעֲרָבִים אוֹתָם עֲרָבִים

אֲבָל עִם שָׁנִים,

מַשֶּׁהוּ

נִסְדַּק,

אֲפִלּוּ מְעַט

נִתְרַכֵּךְ.

אוּלַי בְּשֶׁל הָעֻבְדָּה

גּוּף בְּגוּף מִתְחַכֵּךְ.

וְאֶפְשָׁר לְנַגֵּב חוּמוּס

בְּפִתָּה אַחַת

חַמָּה אֵשׁ

וְעִם בֹּקֶר לְהִתְרַגֵּשׁ

מֵחִיּוּךְ חַם

נִשָּׂא עִם רוּחַ יָם,

אוֹתוֹ הַיָּם שֶׁל

אָז,

צָלוּל קוֹלוֹ,

כָּעֵת,

לֹא עוֹד –

נִרְגָּז.

 

טז תשרי תשעה (10.10.2014)

 

 

רַק הַמֵּתִים

 

רַק הַמֵּתִים לֹא

יָשׁוּבוּ

בְּעַצְמָם אֶל

אֶרֶץ,

עוֹמְסִים תַּרְמִילֵיהֶם

תַּפּוּחִים שְׁלַל צִיּוּד

נֻצַּל

וְחֶלְקוֹ עוֹד יְנֻצַּל

בְּמִלְחָמָה אַחֶרֶת,

בְּאוֹתוֹ מָקוֹם מַמָּשׁ,

רַק בְּפָנִים שׁוֹנוֹת,

עִם חֲרִיצִים תַּחַת

עַיִן,

הֶעֱמִיקוּ עִם שָׁנִים,

עִם קִמְטֵי הָאַכְזָבוֹת,

רִשּׁוּמָן הוֹתִירוּ,

כְּמוֹ נֶחֶרְתוּ בְּקַו

חַד, חֲסַר הִסּוּס,

בְּסַכִּין יַפָּנִית

בְּיַד אָמָּן

לְלַמְּדֵנוּ –

מֶה הָיָה –

יִהְיֶה –

אֵין שׁוּם שִׁנּוּי

אֵין כָּל סָפֵק.

 

כא תשרי תשעה (15.10.2014)

הושענא רבא

לה"ו

 

 

שִׁגְרָה

 

וְגַם בְּמִלְחָמָה זוֹ

דּוֹרֶשֶׁת אֶת שֶׁלָּךְ,

כְּאִלּוּ אֵין מִלְחָמָה בָּעוֹלָם

וְאַתְּ בְּשֶׁלָּךְ

אֵינֵךְ מְבִינָה,

אֵינֵךְ מוּכָנָה לְהָבִין,

לְהַסְכִּין,

בְּעֵת מִלְחָמָה

בָּאָה שְׁעַת תְּפוּגָה

לְזֶה רֵיחַ נִנּוֹח,

אֵינוֹ חָשׁ עַצְמוֹ בְּנוֹחַ

עִם זִיפֵי זָקָן,

עִם חֻלְצָה לֹא

הֻחְלְפָה –

זֶה יָמִים.

 

עִם חֻלְצָה לֹא –

לֹא תֻּחְלַף –

כָּל עוֹד יֵשׁ

מִלְחָמָה –

כָּל עוֹד מִלְחָמָה,

יֵשׁ –

בָּעוֹלָם.

 

יט מנחם אב תשעד (15.8.2014)

לה"ו

 

 

מחזור השירים החדש והיפה של חיים שטנגר מתמקד בפרט במצבנו העצוב והמוכר כל כך – זמן מלחמה. שטנגר מקיים בשירים אנלוגיה מעניינת בין מלחמת המפרץ הראשונה שבה ישבנו בחדרים האטומים עם ערכות של מסכות וזריקות אטרופין, מוקפים סלילי נייר דבק וניילונים, מחכים למלחמה הלא קונבנציונאלית של סדאם שלא הגיע ובינתיים מופגזים בטילים קונבנציונליים מבלי להגיב; לבין המלחמה האחרונה, שבה רצנו כמוכּי תזזית אל המרחבים המוגנים, מי לממ"ד ומי לחדר המדרגות, מי לתחתית המשקוף ומי אל צד המכונית, מי אל הבטונאדה הקרובה ומי אל שטח הכינוס.

שטנגר, על אף היותו פטריוט ישראלי, אינו משלים עם מצב המלחמה ולא קונה את הבטחות המנהיגים השונים משני הצדדים, גם הצד שלנו, שנראות לו מעין מאחז עיניים ותעתועי שווא, לעיתים ממש מליצות נבובות.

בשירים הקצרים שלו המשתרשרים מטה בשורות קצרות כמעין סטקאטו של מכונת ירייה, הוא מצליח להעביר לנו באופן ודאִי וחזק את תחושת האימה, הפחד ואי-הוודאות, ואולי גם את תחושת ההשפלה שבלהיות מופגז בתוך עריך שלך, בארצך שלך ובמדינה שלך.

שטנגר הוכיח בעבר יכולת לכתוב נושאית לא רק בתחום השיר הבודד היפה, אלא גם בתחום המחזור התמטי. למשל, שיריו על המעצר המיותר שחווה כעורך דין במחזור השירים שהופיע כספר בהוצאת "עמדה" עם עטיפתו היפה של מנשה קדישמן ז"ל – "שירי אבו כביר"; וגם כאן הוא מפליא ביכולתו כמשורר לחרוג מתחום השיר הבודד את עבר המחזור הספרִי הנושאי ולהניח בפני הקורא יחידת טקסט מרגשת ומעוררת מחשבה.

 

רן יגיל

 

 

לשירים נוספים מתוך הספר