ספר לאדם אחד – מונוגרפיה על הסופר יצחק אוֶרבּוך-אורפז   פרולוג   אני נפגש עם יצחק אוורבוך-אורפז בקפה "לנדוור". הוא מתיישב קרוב לזכוכית, סמוך לדלת הכניסה. "תמיד חיפשתי חלון," הוא אומר, "להסתכל מי בא, לראות מי עובר ולברוח אם ארגיש צורך ללכת מכאן." אני חושב על האישה הגדולה, האם הענקית, המופיעה כמוטיב חוזר בסיפורים הקצרים, בנובלות וברומנים שלו. זו ...

כֶּנֶס   מוקדש  לאמי, בלהה יגיל   אני יורד במדרגות האבן אל הרחוב הקר. אני יורד במדרגות האבן אל הרחוב הקר. אני יורד במדרגות האבן והקור טופח על פניי. אדים של חום עולים מפי, או שמא זה עשן סיגריה. בזמן האחרון אני עצבני מאוד. דצמבר קַרְלִי. אני פוסע ברחוב המפויח. מוניות צהובות מהבהבות באורות קלושים על פני הכבישים. אני יוצא ...

שבע נשים בעקבות מְסַפֵּר על הפרוזה היפה של דוד שיץ   מי זוכר היום את הסופר דוד שיץ? נראה כי שמו נעלם מן השיח הספרותי. אני זוכר. ואני מקווה שגם קוראים נוספים. שיץ הוא אחד הסופרים שגרמו לי, אֵי שָׁם באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, להתאהב ב"מחלה" הזו שנקראת ספרות. קשה לתאר את הריגוש שהיה אוחז בי עם צאת ...

אוטוביוגרפיה (סיפור)   אני מתחבא במכולת של סולומון כבר חמישה חודשים. אני עושה כאן הכול: סוחב סלים, מתקתק חשבונות, מסדר סחורות, מתדיין עם ספקים, הולך למנהל החשבונות, מפטפט עם לקוחות. אף אחד כאן לא הוגה את השם שלי נכון. כולם, אבל כו-לם מסרסים את השם הקצר שלי. שמי רני. שתי הברות אַה-אִי.    גברת הוכבּרג מגוטליבּ 3 מקפידה לקרוא לי ...

סיפור של יום שני       (שיר של יום שני. היום יום שני בשבת, שבו היו הלוויים אומרים בבית המקדש: סובו ציון והקיפוה. סִפרו מגדליה. שיתו ליבכם לחילה, פסגו ארמנותיה, למען תספרו לדור אחרון: כי זה אלוהים אלוהינו עולם ועד, הוא ינהגנו על מות. תהלים מ"ח)       השְמַטְקֶעלֶע       לא הלך לי. פשוט ככה. זה ...

אבא היה ישן אצלנו. באותן השנים הוא כבר לא זכר דבר. היה נוהג לספר את אותו הסיפור שוב ושוב במרווחי זמן של רבע שעה, עשרים דקות. הוא היה אוכל הרבה, באמצע הלילה היה מקיץ וניגש אליי.    "קוּם!" הוא היה אומר. הייתי פוקח את עיניי. חושך מסביב. אחר כך הייתי מושיט יד ומדליק את מנורת הלילה. הוא היה לבוש שם ...

סוף הקומדיה   לאבי, גדי יגיל   הבדרן הידק את מעיל העור שלו באזור הצווארון והניח את הסיגר על גדר האבן. פניו החדודים רחרחו את אוויר הבוקר הקר. בידו האחרת תמך בכובע הבורסלינו שחבש לראשו.    "לא לשכוח לקחת את הסיגר כשאני יוצא."    הוא מיהר ונכנס אל הפואיֶה של בית החולים איכילוב. ליד המזנון, לפני הכניסה למעליות, במקום בו ...

טושקו והרשקו     ישראל 1983   באותן השנים הייתי מתופף קטן ומוגבל. הייתי חלק מצוות של שלושה נגנים שליוו בדרן נודע על בימות הארץ. בחלק הראשון של המופע הופיע טומי דיאבולו בקטעי קסמים ואילוף חיות, ובחלק השני הופענו אנחנו. לקראת סוף החלק הראשון של המופע, הייתי מרכיב את מערכת התופים במהירות על הבמה. זאת עשיתי במיומנות רבה, המיומנות היחידה ...

    באחד, ספר עקיבא   עוד מעט יבואו קלגסין שלרומי שוב ליקח אותי. פניי נשואות אל תקרת האבן ובגדיי צואין. לאורך גבי נתנו שרטת בעור, והפכה זו פצע שותת. מסרקות ברזל שלהם כבערה. וכמעט-קט בגדיי ניקחו, אלא שעליי הם ומקורעין. תמול חלמתי פשיטות שלמֶי-בור. באר ירקרוקת. מלבנות התבואה שבין הזיתים. כל אילן דמותו כזקן ונשוא-פנים. עד שלא נתעוררתי, לא ...

הסוודר והחמור   לזכר סבי, משה חורגל – שחקן   בערבים היה יוצא לטיול בן עשרים דקות. הרופאים ציוו עליו, בגלל הלב. בתחילת החורף היה כבר קריר לשק עצמות שכמותו, ובשל כך היה לובש סוודר, צעקני משהו. תמיד תלוי היה, קיץ וחורף, על קולב סמוך לדלת הכניסה.    עשרים שנה לפני כן עזב את "המטאטא" בשל סכסוך, הוא היה בן ...