מתכתבת עם אליס מארץ הפלאות
כץ לוריא רקדה בלהקות "בת-שבע 2", "קול ודממה" ויצירותיה ככוריאוגרפית הופיעו בפסטיבלים שונים. חוץ מעיסוקה במחול, למדה כץ לוריא לתואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב, ולתואר שני בחינוך למחול באוניברסיטת לידס, אנגליה.
מה היה הספר הראשון שקראת?
קשה לי להיזכר בדיוק בספר הראשון שקראתי בילדותי, אך הספר הזכור לי ביותר מן הילדות הוא "אליס בארץ הפלאות". עולם הדימויים העשיר, ומגוון העולמות בכלל, הקיימים בו, היה מרתק בעיני, כבר כילדה. ההזדמנות שהייתה לאליס לחוות ממדים שונים, גם של גוף וגם של נפש, להיכנס לעולמות שונים, ולהיפגש עם דמויות שונות ואקסצנטריות, הקסימה אותי.
הייתי מדמיינת גם את עצמי מגיעה לעולמות כאלה. הסיפור הזה מלווה אותי כל החיים, וכל פעם נוספים לו פירושים והקבלות. לפני שבע שנים יצרתי ריקוד בהשראת שיר שעסק בהשתקפות דמותה של אליס, "בדיוק כשעליסה מתרוממת", והופעתי איתו, על במות מחול רבות ובפסטיבלים. גם בספרי החדש, "שולפת את הגלגלים כדי לעקוף" אליס מופיעה, נלקחת בעיקר לתוך חיי, מתכתבת איתם, ומתורגמת לתוכם:
בְּדִיּוּק כְּשֶׁאָלִיס מִתְהַפֶּכֶת
תִּרְאוּ אֲנִי נוֹשֶׁמֶת רַעַל
כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַמֵּעֵבֶר
שֶׁמֵּעֵבֶר לְרַגְלַי הַשְּׁטוּחוֹת
הַצָּרוֹת
אֵיפה שֶׁהַשֶׁמֶשׁ דּוֹהֶרֶת
אַחַר כָּךְ נֶעֱלֶמֶת
וַאֲנִי נִהְיֵית גְּבוֹהָה
רַק הַצֵּל שֶׁל אָלִיס דּוֹמֶה לִי
אֲנִי חוֹרֶצֶת לָשׁוֹן
וּמְשַׁנֶּנֶת מִשְׁוָאוֹת
שֶׁלִּהְיוֹת שְׁקוּפָה
גָּדּוֹל יוֹתֵר מִכָּל הַמּוּכָל בְּתוֹכִי
כִּמְעַט שׁרֶשׁ סְכוּם הָרִבּוּעִים
שֶׁל כָּל הַמַּרְאוֹת
בָּהֵן אֲנִי אֶשְׁתַּבֵּר
שׁוֹלַחַת זְרוֹעוֹת תַּמְנוּן
לַקִּיּוּם שֶׁמֵּעֵבֶר לַקִּיּוּם
לְמָשָׁל
אֵלַיִךְ
והאחרון?
הספר "תעלוליה של ילדה רעה" מאת מריו ורגס יוסה. זה סופר שלא הכרתי, ומאד נהניתי ממנו.
עם איזו דמות ספרותית היית רוצה להיפגש?
עם חנה מ"מיכאל שלי". אני חושבת שזה הספר שקראתי הכי הרבה פעמים. השבירות שלה, ההסתחררות בתוך העולם הפנימי, וחוסר היכולת לחיות ולהתמודד עם העולם האמיתי, ריתקו אותי. הייתי רוצה לפגוש אותה ולנסות להבין למה אינה יכולה לצאת מתוך העולם הפנימי שלה, שנכלאה בו, ולהגשים את עצמה. הייתי רוצה לברר למה היא מפספסת הכול ולמה אין בה את הכוח להשתנות.
מה היה מקור ההשראה ל"שולפת את הגלגלים כדי לעקוף"?
מקור ההשראה שלי הם תמיד החיים עצמם. לא ההתרחשויות הגרנדיוזיות, ההיסטוריות, אלא כל רגע שעובר. יש רגעים שאני רוצה להקפיא, לנצור. דרך השיר אני מצליחה להקפיא רגעים כאלה ולהביט בהם בזכוכית מגדלת, כי זה מה שהאמנות עושה. זו הדרך
כרקדנית, הגוף הוא מאד מרכזי עבורי. קשה לי להסכין עם הזמן שעובר, שמשמעותו היא סוף הקריירה שלי. קשה לי להיפרד מהקריירה, ולהשלים עם הידיעה שהגוף מזדקן.
כָּל כָּךְ רָצִיתִי לִרְקוֹד עַד
שֶׁנֶּהֱפַךְ לְמִקְסָם סְרָק
הַתַּרְגִּילִים נַעֲשוּ קָשִים וְרֵיקִים
הַיָּדַיִם שֶׁלִּי הָיוּ בַּחֲמִישִׁית
וְעָשִיתִי אַנְטֱרֶשָׁקָטְר
אֲבָל הָיִיתִי רַק פֶּה אָדוֹם סָגוֹל שֶׁל מְכַשֵׁפָה
וְהָאֶצְבָּעוֹת מִשְׁבָּצוֹת
מֻכְרָחוֹת לְחִבּוּק
לְיָם דָּם כָּחוֹל שֶׁיָּצוּף תַּחְתֵּיהֶן וִיְסַמֵּן
שֶׁעוֹד לֹא נִגְמָר
מקור ההשראה שלי הם ההתרחשויות, האנשים הקרובים אלי, בעיקר המשפחה שלי, הריקוד ומה שהוא עושה לי. העיר, תל אביב, מלאת הרעש, הגירויים, האקשן, והים, שהוא קצה העיר, והוא הפתח לכל המקומות הרחוקים והקסומים שאפשר להפליג אליהם, בעיקר בדמיון. אני יכולה לשבת להסתכל עליו שעות.
השירים נכתבים בדרך כלל בלי תכניות לעתיד. משורר הוא לא כמו סופר, שמתחיל רומן, ומתקדם כדי להשלים אותו. כשהיו הרבה שירים, אשר רובם הופיעו בכתבי עת, נוצר איזה גיבוש. ראיתי שיש קווים מרכזיים המובילים את השירים. נוצרה איזו אחדות. למשל, הבחנתי בכך שיש הרבה שירים שעירבתי בהם אנגלית כתובה עברית, זה קרה רק בספר הזה. הקסים אותי המעבר בתוך אותו שיר משפה מדוברת ולא תקנית ל"שפת שירה":
טוּ פְּלֵיי מְיוּזִיק חָזָק
טוּ דֶנְס
טוּ לְנַתֵּק אֶת עַצְמִי לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי
מֵהַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת
מֵהַאוֹתִיוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת הַסְּמוּרוֹת
לְלֹא רוֹךְ
מֵהָאָבָק הַלָּבָן הַדַּק שֶׁנִּכְנַס לִי בֵּין הַעֲצָמוֹת
טוּ פוֹרְגֵט שֶׁאֲנִי פֹּה
וְלא צְרִיכָה לָלֶכֶת לְאַף מָקוֹם
כְּדֵי לְהִתְרוֹצֵץ בְּתוֹךְ הַמַחֲשָׁבוֹת
בֵּינָתַיִים
הספר הוא מאד אישי, ועוסק בעולמי הפנימי. אין שום דמות ספציפית בספר, והדמויות הנשיות הן השתקפויות שלי, צדדים שונים באישיות שלי.
למשוררת סילביה פלאת', אם הייתי יכולה. אני מאד מתחברת לשירים שלה, ועולמה הפנימי מרתק בעיני. ספרה "פעמון הזכוכית" השפיע עלי שנים רבות.
על מי היית רוצה לכתוב ביוגרפיה?
צבי ינאי. לאחרונה קראתי את ספרו "שלך, סנדרו", שהוא אוטוביוגרפיה מרתקת של אדם מעניין ומוכשר מאד, אוטודידקט. ריתק אותי איך מתוך החיים הסוערים שהיו לו, יצא אדם שקול כל כך, בהיר, הגיוני, בעל יכולת נדירה להסביר בפשטות דברים מסובכים. האוטוביוגרפיה עצמה, שיכלה לספק עלילות לכמה טלנובלות, כתובה באיפוק, ולכן יוצרת עוצמה רגשית חזקה. הייתי רוצה לדעת עוד על הסיפור שלו ועל דמותו.
http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/851/076.html
שיהיה בהצלחה.
מגיע לשירים שלך.
הי גיורא
תודה על האיחולים והפרגון
מקסים שילוב האנגלית בעברית, והשיר כולו
טוּ פְּלֵיי מְיוּזִיק חָזָק
טוּ דֶנְס
טוּ לְנַתֵּק אֶת עַצְמִי לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי
מֵהַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת
מֵהַאוֹתִיוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת הַסְּמוּרוֹת
לְלֹא רוֹךְ
מֵהָאָבָק הַלָּבָן הַדַּק שֶׁנִּכְנַס לִי בֵּין הַעֲצָמוֹת
טוּ פוֹרְגֵט שֶׁאֲנִי פֹּה
וְלא צְרִיכָה לָלֶכֶת לְאַף מָקוֹם
כְּדֵי לְהִתְרוֹצֵץ בְּתוֹךְ הַמַחֲשָׁבוֹת
בֵּינָתַיִים
בהצלחה רבה, תמי (:
גבריאלה
תודה רבה. השיר הופיע פה בבננות
תמי, שירים מרשימים ומיוחדים בכתבה הזו
איריס
תודה.
ברכות תמי . יופי. מגיע לך .
מירי
תודה תודה
תמי
מעניין ומיוחד בהצלחה!!
הי דפנה
תודה.
איזה יופי! אני תמיד מרגישה שהשירים שלך רוקדים! בהצלחה
חני
תודה. אם את מרגישה את זה, אז משהו עבר, יופי
התרשמתי מאד מדבריה של תמי,כי בעזרתם נחשפתי לעולמה הפנימי של היוצרת.עובדה זו איפשרה לי להבין טוב יותר את שירתה,ממנה אני תמיד נהנית.