מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"Table Normal";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
אחרי שהדברים מסתדרים
אני נשאר.
בהעדר ענף לתלות עליו את חרדתי
היא מחלחלת לשורשים
ממלאת אותם בתולעים רעבתניות
שהן אני
ואין לי מנוחה
ואין לי מנוחה
ואין לי מנוחה
יום-כיפור הוא זמן מצויין למנוחה, ממליצה גם על סוכות.
תגובתי הכנה, מהבטן, כשסיימתי לקרוא, יצא לי מין אוווווי כזה, כמו שעושים כשרואים תינוק שמנסה להגיע למוביל שמעליו ולא מצליח.
מנסה להגיד שהשיר נוגע ללב וגורם להרגיש.
רונן היקר…
הוא שיר חזק. אני מציעה לשנות סדר מילים ל"נשאר אני" כי אותי בהתחלה בלבל "אני נשאר" – הוא שידר לי שלווה… (לרגע).
אוי, נשמע מוכר ומשכנע. יש נחמת-מה בשורה הראשונה – ואני מקווה שהמתלה לחרדות יימצא אף הוא במהרה.
אם חוזרים לשורשים הרוחניים במובנה העמוק והיפה של המילה ,לעולם לא יתליעו ענפי העץ ועליו
ובמקום חרדה תלויה על ענפים יתלו שם דגלי תפילה -תפילת הלב שהאהבה במובנה הנעלה ביותר, היא המזון שלה
וכשיש מזון אלים כזה, רונן
לא צריך יותר, מנסיוני
חג שמח לך ולכולנו
נקי
מחרדות
מי יתן ותפרש מעל ראשנו סוכת שלום ושלוה
אמן
היי רונן
החרדה שמחלחלץת לשורשים, הצלחת לדייק מחשבות שלי… כן לשם הןלכת החרדה, והיא גוגגת עם התולעים ןאינה לדלה לפרוח.
והאין לי מנוחה, הוא ודאי, גם לא תהיה לך… איך תבוא מנוחה כשאתה כל כך מורכב משורשים, אבל אני מקווה כשאתה כותב שירה, יש מנוחה במבט על עצמנו.
לי אף אחד לא ייקח את המנוחה אחרי לכידת שיר טוב.
להתראות טובה