למה אנחנו לא יכולות פשוט לאהוב?

על המחזה 'המשרתות' מאת ז'אן ז'נה, בביצוע אנסמבל 'המוזות מההר'.

אי שם בצרפת, שתי משרתות מתכננות לרצוח את המאדאם שלהם בזמן שהאדון אינו באחוזה. לכאורה, סיפור פשוט של רצח על רקע מעמדי, של מהפכה חברתית שבה הופך המנוצל את היוצרות ונוקם במנצליו. אבל אצל ז'אן ז'נה – מחזאי הומוסקסואל ושנוי במחלוקת שבילה שנים בשולי החברה – זה לא כל כך פשוט. מסתבר שהרבה יותר מיחסי הכוחות בין המשרתות לבין המאדאם מתעניין ז'נה בקשר הסבוך בין שתי המשרתות, קלייר וסולאנז', השותפות אמנם במזימת הרצח ובבירור מכירות זו את זו היטב, דואגות זו לזו ומרגישות זו את זו – אבל גם ביניהן קיימים יחסי שליטה, פחדים ותחושות של כעס ותיעוב. ובהקבלה מהופכת מושלמת, גם מערכת היחסים של המשרתות עם המאדאם אינה דגם פשוט של תלות ושליטה, אלא מעורבים בה גם רגשות אציליים, אהבה, דאגה. נדמה כי בהיפוך הזה מנסה ז'נה לומר משהו כללי על רגשות, על מערכות יחסים: שבכל אהבה יש גם שליטה והשפלה, ובכל יחס של כוח ושליטה יש גם אהבה – אמירה אותה מדגישה אחת המשרתות, כשהיא אומרת לחברתה את המשפט שבכותרת. למה אי אפשר פשוט לאהוב? כי אין דבר כזה 'פשוט לאהוב', אומר ז'נה, וכל חסד משפיע על המארג הזה של תלות, שליטה וכוח.

ההצגה 'המשרתות' תעלה ב-23 בפברואר בתיאטרון החאן בירושלים וב-27 במרץ בתיאטרון חיפה. לצערי, מכיוון שהתמהמהתי עם הביקורת לא הספקתי להעלות אותה לפני ההופעה בתל אביב, שהיתה שלשום – אבל אני בטוח ש'המוזות מההר' יגיעו שוב בקרוב לעיר הגדולה. למידע נוסף על ההצגה וללוח ההופעות היכנסו לבלוג של המשרתות או לעמוד הפייסבוק.