מארץ הבשר, הטנגו והכדורגל מורה, ספרנית, מתרגמת
ביום ראשון הבא יש בחירות לנשיאות בארגנטינה. התפקיד הוא ביצועי, כמו ראש ממשלה במדינת ישראל. לפי הסקרים, יש אפשרות רצינית לאישה להיבחר ובמקום השני גם נמצאת אישה. אם יהיה סבוב שני, יתמודדו שתי נשים. מעניין גם לציין שבתקשורת ובתעמולות מכנים אותן בשמותיהן הפרטיים: קריסטינה וליליטה. למועמדים הגבריים קוראים בשמות המשפחה.
שתיהן עורכות דין, בשנות החמישים המוקדמות של חייהן, אינטליגנטיות מאוד ובעלות כושר רטורי עצום. הן כבר כיהנו כחברות כנסת במשך כמה שנים. הן תמיד לבושות בטוב טעם, בחליפות מעודנות, מסורקות יפה, אבל… הן לא משדרות נשיות.
העניין הזה עורר בי כמה שאלות: האם נשים שמגיעות לרמה כזאת של עמדת כוח מאבדות את נשיותן? השלטון הופך אותן גבריות? צריך להיות גבר כדי לשרוד בתפקידים אלה?
אני בטוחה שדרכי המחשבה והרגישות של אישה הן שונות. ארגנטינה כבר ידעה נשיאים שהובילו אותנו לפרקים שחורים ונוראיים של ההסטוריה. הלוואי שמי שתיבחר תדע להטביע את חותמה הנשי.
בשכנתינו צ"ילה כבר שנה וחצי יש נשיאה Michelle Bachellette . מי יודע, אולי ביחד, מאמריקה הלטינית הרחוקה יתפתח משהו חדש. זה נשמע אוטופי?
מרתקת מערכת הבחירות הזו. ולי נשמע די אוטופי שבמדינה לטינית שוביניסטית תבחר אישה.מצד שני,
יש דוגמאות מארצות פטריארכליות אחרות,שבהם כבר נבחרו נשים.
אשר לגבריות, אין מנוס. במצבנו כשהקודקס בעולם הוא עדיין גברי, אישהנ שרוצה להגביה בפולטיקה חייבת להיות "גברית". להגיד בוצ"ית? נו אמרתי.
וידויה (האחרון) של הגולדי, עכשיו אצלה בבלוג – המסכה יורדת – אל תחמיצו!