החיים בצמד… תרפיסטית, כותבת, נדבקה בוירוס העופות של האגם למן
כבקשת בית המשפט – השמות בדויים.
הרבה בלוגים התייחסו לנושא הכאוב: נשים מוכות. תמרה הסכימה לספר את הסיפור שלה וזאת כדי לתת לנשים במצבה את הכוח והאומץ לעזוב את בעליהן. היא אומרת שכל אדם זכותו להיות בן חורין.
הסיפור מתייחס בעיקר על ביטול "הסכם ממון" שחתמה על כורחה, עם אקדח מכוון אל רקתה.
תמרה היא ילדת אירופה מהורים נוצרים הדוקים, שגורלה נחרץ עליה את ארץ ישראל. היא פגשה את בעלה והתגיירה. המשפחה שלה מוכת תדהמה ישבו עליה שבעה.
מיד אחרי החתונה בעלה הסיר מעל פניו את המסכה הנחמדות שלו, החל להתנהג בה בגסות-רוח, באלימות וכבן-בלייעל. הוא גידף והשפיל אותה ללא הרף גם בנוכחות הילדים. דאג להכניס אותה מתחת לכנף שלו וזאת כדי להבטיח לעצמו, שבאחד הימים, היא לא תעוף לו. חסרת-אונים מול המשטר הדיקטטורי שכפה בבית, תמרה שימשה לו לשק אגרוף עם נימוסים האירופאים.
עד שיום אחד היא כמו התעוררה. היא הבינה שהיא עבד נרצע, החליטה לשים קיץ לאלימות החינם הזו נגדה. היא ברחה למקלט לנשים מוכות. נותרה כמה ימים עם דאגה שכרסמה אותה, כיצד היא לבד תוכל לפרנס את ילדיה. בעלה הצטער והתחנן שתחזור הביתה. בסוף היא חזרה.
וכמובן שהיא שוב ברחה למקלט לנשים מוכות עם בקשה לגט. אך בעלה סירב לה בכל תוקף. מי תעבוד בחנות, מי תשרת אותו כמו היה הוא קיסר, מי תדאג לילדים, מי תבשל או תספק לו את הצרכים הגבריים שלו. הוא הבטיח לה "שלום בית" ובאותה ההזדמנות החתים אותה דרך בית משפט על "הסכם ממון", שאם היא מחליטה לעזוב את הבית היא לא תקבל ולו גרוש אחד מכל הכסף ,שהיא בגפה עמלה למענו בעודו הוא ישב כל היום בבטלה.
תמרה שבורה מבפנים, חסרת-ביטחון, חסרת-ישע, ללא צלם אנוש בתוכה, עם פחדים איומים ולאה מידי להילחם בגפה כי חברים לא היו לה, חתמה בסופו של דבר על ההסכם. הוא הבטיח לה שלום בית, נולד להם ילד נוסף. שלום בית, תמרה האמינה לו בתמימות רבה. מאוחר יותר היא הבינה את הטעות הגמלונית שלה. לא רק שלא היה שלום בית אלא שהתברר שנולד לבעלה ילד מאישה אחרת.
הגט הציף את מחשבותיה. (ברגע זה אני נכנסת לתמונה.)
המאבק היה קשה ולמראית- העין נראה חסר סיכוי. אבל העורכת דין שהציגה אותה, אישה מלאת רוח-קרב, בנתה תיק יאמר לזכותה למופת, כשבתוכה שביב של תקווה שבית המשפט יבטל את "הסכם הממון". הסיפור נמשך חמש שנים. חמש שנות מפרכות וקשות, עם ירידות ועליות, פקפוקים לגבי ההחלטה להתגרש, וויכוחים אלימים עם בעלה הרברבן שסירב בכל תוקף לשחרר אותה. "מי ייקח אותך יה מכוערת. את לא שווה פרוטה. מי את חושבת שאת, את כלום." המשיך לערער את הביטחון שלה. התעוזה שלה להתגרש פגעה ביהירותו הגברית שלו. עד שלמדה לא להתייחס לדבריו המעוררים קבס. היא התחזקה והחלה לבנות את עצמה מחדש. הבית החל לנשום מלוא הריאות את ריח החופש המיוחל שנים רבות.
השנים אלו דווקא את הבעל שחקו, עד שלפני החגים התייאש וחתם על גט. חודש מאוחר יותר בית המשפט ביטל את "הסכם הממון."
היה זה למען תמרה וילידיה ניצחון עליון ומסחרר. ניצחון שמוכיח בעצם ששום דבר אינו בלתי אפשרי. סבלנות, התמדה במטרה ורצון עז להשתחרר מהעול קשה מנשוא – הם אלו שהוליכו אותה לאן שהיא הגיעה, אל החיים האמיתיים.
והילדים – אין כמותם מאושרים.
בהתחלה תמרה הייתה זקוקה להרבה תמיכה, לאוזן קשבת, למילות עידוד שהכול יהיה בסדר, שתהיה מאושרת, שלא תדאג, שתמשיך ותחזיק מעמד. שכל מה שבעלה אמר עליה במהלך כל שנות נישואיהם אינם אלא דברי הבל, שטיפת המוח במלוא מובן המילה. למחוק הכול מהראש ולהתחיל דף חדש. הטלפון היה פתוח למענה עשרים וארבע שעות בימימה, רק שלא תישבר, רק שלא תחזור לבעלה. החודשים הראשונים היו הגורליים ביותר. תמרה התנדנדה בין רצון לחופש לבין השאיפה לחזור לבעלה. היא הייתה שרויה בבלבול נוראי, בפחד להיכשל, בפחד באופן כללי. אחרי שעברה את השלב המכריע והחליטה לא לחזור אליו, היא החלה להתהוות מחדש.
כיום היא אישה דתייה בעלת אמונה איתנה בהקב"ה. אשת חיל.
תודה לתמרה שהסכימה לשתף אותנו בניסיון חייה הלא קלים.
כיום היא אישה דתייה בעלת אמונה איתנה בהקב"ה. אשת חיל.
תודה לתמרה שהסכימה לשתף אותנו בניסיון חייה הלא קלים.
תגובות לגבי הפוסט יתקבלו בברכה.
יעל בר שם
הים מלא במנוולים, ותמרה הצביעה על עוד אחד מהם. מצער לחשוב שעברו שנים עד שהיא הצליחה להחליט לעמוד על רגליה שלה, ולהתיר את פקעת חייה העלובים. מי זו עורכת הדין הזו, עם ביצי הברזל? למסגר אותה בתמונה, מיד! כמה עורכי דין אדישים לעומתה מצויים בקרבנו?!
תודה יעל על סיפור עם סוף טוב מלא עוצמה.
שאלה לי אלייך
בביוגרפיה שלך כתוב שאת תרפיסטית ואת בטח עושה זאת מצוייןץ איזה סוד תראפיסטית את אם מותר לי לשאול. לא היכולות שבטח יש,איזה תעודות.
מקווה ששאלתי אינה פולשנית מידי.הרגישי חופשית לענות או לא.
מירי, תודה רבה.
שאלת שאלה נכונה לגבי העיסוק שלי. אין לי תעודות, לא למדתי שום דבר, זה פשוט הגיע לי מתוך חלום. זה כבר 8 שנים שאני מתעסקת בזה.בתקווה שעניתי לך. אם יהיו לך עוד שאלות אענה לך בכיף.
איך אנשים יודעים לפנות אלייך.את בטח -אולי מגדירה את העיסוק בדרך כלשהי.שוב אם זה מיותר לך בבקשה אל תעני לי . וכשתמצאי לנכון תספרי
מירי לא ראיתי את השאלה. פונים אליי אנשים מפה לאוזן בלבד ללא פרסום. אסור לי להגדיר את עצמי כתרפיסתית, כי אינני בדיוק כזו, ויש פה בצרפת "רדיפה אחרי מכשפות", מאסר על תרפיסתים "מזוייפים".
מפה לאוזן – גיליתי עולם ומלואו. פגשתי אנשים מצ"כיה, אירלנד, בלגיה, שוויץ, אמריקה, קנדה, פורטוגל, צרפת וישראל.
חוץ מזה שהסיפורים של האנשים מאוד עצובים. כל אחד סוחב את העול האישי שלו על גבו.
יקירתי
את לא מקבלת הודעות שהגיבו לך?
תודה על התשובה . נכנסה לי ללב.
תראי אם תוכלי לספר עוד סיפורים כאלה ואחרים. והעיקר תרגישי טוב!
סליחה מירי, לא הבנתי, לקבל תגובות ממי?
אתר בננות אמור להודיע לך כל פעם שמישהו מגיב לך.
אה, הבנתי עכשיו מהם האיימילים, שאני מקבלת. פשוט לא רשום עליהם כלום, כך שלא הבנתי מה אלה. למדתי עוד משהו.
אני מנסה לכתוב עוד בלוג על מה שעבר עלי ביום שישי. הכתיבה לא משהו זורמת, אך בכל אופן אמשיך ואשתדל. מה שיצא נקווה מעניין.
לי החמודה, תודה רבה. כמו שאומרים יותר טוב מאוחר מאשר אף פעם.
הבעיה עם הסיפור הזה שהוא אינסופי. במקרה הזה, יש סוף טוב, אבל ממש ברגע זה יש עוד מאות (?) סיפורים כאלה שהופכים נשים למשועבדות, שמונעים מהן למצוא אושר עם בן זוג (או בת זוג) אחר(ת). ואני, בתור גבר, לא מצליח להבין גברים שמנסים לכבול בכוח אשה. מה הטעם לחיות יחד בלי אהבה, בלי הדבק הריחני הזה? מה הטעם לכלות את הזמן במלחמת התשה? לא מבין. אני מרגיש לפעמים שאולי אני והגבר הזה לא אותה חיה בכלל…
מיכה, למזלינו חיות כמו שאתה קראת לגברים המכים את נשותיהם אין הרבה. רוב הגברים שאני מכירה, שאיתם עבדתי ולמדתי טובים הם.
אולי ההסבר לא היה מספיק ברור בסיפור, במקרה של חברה שלי, בודדה בארץ ללא חברים, בעלת כוח סבל יוצא מן הכלל, עבדה בחנות כמו חמורה, לעומתה בעלה עצלן מילדה – נהנה מכל רגע בחיים. בעצם מה רע לו. מה איכפת לו מאהבה, הוא הרי מקבל הכול על מגש של כסף.
בדרך כלל, אלה הם גברים בעלי ביטחון עצמי מעורר וגאווה מעלה שחקים, הם תופסים כקורבן את החלשים להבליט את הגבריות שלהם. ככה הם בנויים, כדי להרוס, לרמוס, לגרום לסבל. הם אנשים חולים בנפש, שזקוקים בדחיפות לטיפול פסיכולוגי, ואף לטיפול תרופתי.
המוח של האדם נותר לתעלומה.
מיכה, גבר אלים הוא אדם עם בעיה נפשית חמורה. זה הכול. זה מתחיל כאן, נמשך כאן], ונגמר כאן!!!
גבר בריא בנפשו לא יגיע אפילו לדבר כזה. לכן אתה לא מבין.
זה נכון מאוד יעל. ואנחנו עדיין לא עלינו את הנושאים הכאבים לא פחות: אונס וגילוי ערויות.
במסגרת העבודה שלי, אני פוגשת כאלה סיפורים, שהשם ירחם. אולי כדאי לכתוב על הנושאים אלו, לראות כיצד אפשר לעזור לכל מי נשים וגברים נאנסו.
כמו שאמרת וכמו שכתבתי – כל אלה זקוקים לטיפול פסיכיאטרי דחוף, אבל הגאווה שלהם עוצר בעדם, הרי שבראש שלהם הם בריאים ואחרים חולים.
תכתבי יעל, זה חשוב מאוד.
אבדוק כיצד אכתוב על הנושא שיהיה באופן כללי, כדי לא לפגוע בפרטיות של אף אחד מהפציינטים שלי. אני מחיובת על שמירת סודות.
א. נסי לברר איתה מה היא בעצם שואלת? בקשי שתנסח את השאלה בדרכים שונות. הציעי כי תרשום 10 שאלות הקשורות לשאלתה או היוצאות ממנה.
כל אלה, טכניקות כדי לנסות ולהבין גם מה היא שואלת וגם למה היא שואלת.
ב. כאשר לא ברורה לי שאלה של אישה, אני מבקשת ממנה רשות לספר על עצמי משהו במטרה לבדוק אם הסיפור שלי האישי קרוב לשאלתה, עונה לשאלתה וכו". מדוע? לפעמים השאלות באות רק כדי להתרחק עוד יותר מהכאב למרות שהן "כאילו" מתקרבות לשם. באמצעות הסיפור האישי שלי (או של נשים אחרות שפגשתי) יותר קל ופחות מאיים להתמודד עם השאלה שנשאלה, וכך לאט לאט מתקרבים או מתקלפים.
ג. להבהיר, אינני מטפלת, ואינני יועצת. יחד עם זאת, אני עוזרת כמיטב יכולתי על פי הידע שצברתי, ועל פי מיטב הבנתי.
ד. אם חברתך מעוניינת, או אם את מעוניינת, נוכל להיפגש. אני נפגשת עם נשים (על בסיס התנדבותי כמובן), עם הורים של, עם בני משפחה של, עם חברות של… והדרך ליצור קשר היא במייל האישי כמובן, לא כאן.
ה. האינטואיציה לגבי שאלת חברתך היא שממרחק של זמן היא לא מכירה את מי שהיא פעם הייתה. כנראה שהיא השתנתה מאוד וקשה לה להזדהות עם מי שהיא פעם הייתה.
טל חמודה, תודה רבה שענית לי
אני חושבת שהאינטואיציה שלך היא התשובה לגבי שאלותיה, היא השתנתה מאוד מאז החליטה להתגרש, וכעט היא לא יודעת מי הייתה בעבר.
אני מלווה אותה מאז החליטה לתגרש חמש שנים, כך שאני מכירה אותה היטב. עכשיו שאני כותבת, יכול להיות שהיא עדיין לא קלטה שהיא עדיין משוחררת לחלוטין.
אני שוהה בחו"ל, ואני יודעת שאם היא מרגישה לא בסדר היא מתקשרת אליי. אעבוד איתה על פי ההנחיות שהעברת לי, אחרי זה נראה.
תודה רבה על היעוץ שלך, מאוד נוגע ללב.