החיים בצמד… תרפיסטית, כותבת, נדבקה בוירוס העופות של האגם למן
ב-7 ביוני 1099, במהלך מסע הצלב הראשון, הגיעו הצלבנים לירושלים. 40 אלף חיילים ואבירים, כולם חדורי אמונה ונחושים למלא ויהי מה את פקודתו של האפיפיור אורבן השני: לשחרר את המקומות הקדושים מידי ה'כופרים'. הם האמינו כי ארץ הקודש שייכת לנוצרים בלבד, ולא התחשבו כלל בסבל שעתיד להיגרם לתושבים שלווים שמצאו עצמם מעורבים במלחמה לא להם. שערי העיר ננעלו בפני נושאי הצלב, והם הטילו עליה מצור שארך כחמישה שבועות. החום הכבד לא הפריע להם ולא גרם להם לסגת. אדרבה, הוא נסך בהם עצמה יתרה.
הצלבנים המתינו סביב העיר בסבלנות רבה, עד שהמחסור במזון ובנשק הכריע את הקרב, ופרצו פנימה מכיוון שער שכם ומכיוון הר ציון, כשמגדל עץ משמש להם כסולם. אל מול הפולשים עמדו יהודים ומוסלמים כתף אל כתף, אולם ללא הואיל. ירושלים נכבשה ושקעה מיד לחשכת הטבח הנורא. אנשים צעדו ברחובות העיר הכאובה בתוך נהר של דם שהגיע עד לקרסוליהם. מלבד ירושלים כבשו הצלבנים מידי המוסלמים את כל הארץ וסביבותיה, מאנטיוכיה בצפון ועד אשקלון בדרום. התושבים היו חשופים להרג, לעושק ולדיכוי שנמשכו שנים ארוכות.
עלילת הסיפור מתרחשת בכפר קטן שכל תושביו יהודים בארץ-ישראל תחת שלטון הצלבנים. ייתכן שכפר זה היה קיים, וייתכן שלא. אין זה ספר היסטוריה, אלא עלילה המתארת את אורח חייהם של איכרים קשי יום, שהתקשו להוציא את לחמם בתקופה הזו וסבלו בשל אמונתם היהודית משנאת הצלבנים.
כל השמות, הדמויות והאירועים בסיפור הם פרי הדמיון. אולם אפשר, אם נרצה, שכל אלו הם אנו עצמנו משכבר הימים.
***
בשעות הערב המוקדמות ישבה משפחתה של ענאל וסעדה את לבה. אולם קולות אנשים הצועדים במהירות הפריעו את השלווה.
"אבא, אימא, בואו ותראו משהו…" צעק דור בהתרגשות.
בני המשפחה הצטופפו ליד החלון הקטן ודרכו הביטו בעשרות כפריים אשר צעדו לכיוון היער, לפידי אש בידם, בהחלטה נחושה ללכוד את המכשפה.
"דור ובכור, בואו תעזרו לנו לתפוס את המרושעת!" צעק אחד האנשים שהבחין בהם.
"בכור לא מרגיש טוב, אבל אני אבוא אתכם," התנדב דור.
"תשמור על עצמך, " התחננה אמו.
"אל דאגה, הכול יהיה בסדר, מה היא כבר מסוגלת לעשות לנו?!"
"בכל אופן, דור, אסור לנו ללכת למקומות שיש בהם סכנה."
"יהיה בסדר! הפטיר דור ויצא לדרך.
נושאי הלפידים פסעו במהירות כשהם חוזרים פעם אחר פעם על קריאתם, שהפכה לסיסמת קרב: "מכשפה לתלייה, מכשפה לתלייה…"
כאשר הגיעו לסף היער עצרו במקומם, וכמה מהם אף נשאו תפילה.
ביער שררה עלטה מוחלטת. הינשופים, שעיניהם הזוהרות נראו בחושך, רשרוש העלים, וצללי ההולכים עצמם שיוו למקום אופי מסתורי ומפחיד, ולכן השתדלו לצעוד כמעט צמודים זה לזה.
לפתע נשמעה צרחה איומה. חבורת ההולכים קפאה על מקומה והביטה בעיניים קרועות מפחד אל תוך האפלה. כעבור שניות מעטות נשמע צרחה נוספת.
"זהו קולו של השטן," קראה המכשפה, "אני מזהה אותו, את קולו של…"
חיוורים ורועדים הביטו עשרות הגברים זה בזה, ואחר, כהרף עין, נסו על נפשם, החוצה מהיער. "השטן… השטן…" צעקו הבורחים בקול ניחר.
קבוצת האבירים דהרה לביתה של המכשפה, אליהם התלווה עמנואל.
"אנו, אבירי ממלכת ירושלים, קיבלנו הוראה מפורשת להוציא את אשת השטן להורג, כעונש על הכישוף שהטילה על האביר עמנואל," הכריז ליאטוד.
"הדין ייעשה," קרא עמנואל.
החיילים התקדמו אל מחוז חפצם בלא חשש של ממש. איש מהם לא דמיין לעצמו סכנה כלשהי בתפיסת מכשפה, שמעשיה היו אסורים על פי דיני כל הדתות.
הבית היה חשוך לחלוטין. העלים על העצים השתקפו על הקרקע הקודרת, ונדמה היה שהשדים והרוחות התרכזו כאן כדי להשתעשע. העלים רשרשו באימה, והירח החוויר מבושה והתעטף בסדין לבן.
האביר החווה בידו לקבוצה לעצור. דממה מוחלטת.
הוא ירד מסוסו וניגש אל דלת הכניסה, משך את הידית כלפי מטה, והדלת נפתחה. חושך מוחלט שרר בבית, אולם האבירים אחזו בידם לפידי אש ונכנסו פנימה.
אבל כעבור רגע קפאו על מקומם.
המכשפה עמדה מולם.
היא לבשה את שמלתה השחורה, וידיה שלובת זו בזו וצמודות אל גופה. מאופן עמידתה הסיקו האבירים שהיא קוראת לכישוף שיגן עליה והם שלפו את צלביהם כדי להפיגו. המכשפה צחקה בקולי קולות.
"מה אתם מפחדים, אנשים, איבדתי את כל כוחותיי בשל גחמותיו של אדם טיפש שרצה אישה לעצמו ובסוף נמצא בלא כלום. מה חשבתם, שאהפוך את כולכם לצפרדעים?" אמרה ושוב צחקה.
"תפסו אותה," קרא אחד האבירים.
המכשפה נצטוותה לכרוע ברך. אחד האבירים עמד לצדה, וחרבו מונפת אל על.
עמנואל ניגש אל המכשפה.
"בטלי את הכישוף ונרחם עלייך," לחש עמנואל לתוך אוזנה.
"אין זה מכבודי לבטל את כשפיי."
"שתשרפי בגיהינום, אישה מכוערת."
"אכן אשרף בגיהינום, ואיש לא יוכל עוד להסיר את הקללה מעל ענאל ומעלך, והיא תלווה אתכם בעולם הזה ובעולמות הבאים."
"מה הכוונות שלך?"
"אני היחידה מסוגלת לבטל כישוף זה."
"את מנסה להתחמק מעונשך ואומרת דברי הבל. איננו מאמין למילה אחת שלך."
היא צחקה, הפעם בקול של גבר.
"תחיה ותראה. ענאל ואתה תסבלו עוד רב עד שתגיעו למנוחה ולנחלה."
עמנואל התקרב לאבירים.
"היא לא מתחרטת על מעשיה הזדוניים, ויהירותה גזרה עליה גזר דין מוות," צעק.
"להורג." צעקו האבירים בקולי קולות.
האביר שעמד מעל המכשפה הכה בחרבו על עורפה, וראשה התגלגל על הקרקע.
המכשפה מתה.
מתוך הספר "מסכה מכוערת" שמעולם לא זכה לראות אור. מה לעשות!!!
יעל בר שם
מעניין
צודה רבה
תודה רבה נולי.
אוף די עכשיו אני במתח.
המינון של הטכסט נוח לקליטה
כך שאשמח להמשך בקרוב.
אהבתי את המשפט
אולם אפשר, אם נרצה, שכל אלו הם אנו עצמנו משכבר הימים
תודה רבה מירי. חשבתי דווקא שזה לא יעניין אף אחד. אפרסם את הקטע של תפיסת המכשפה. כדרך הגב בימים ההם כל אדם שהיה לו מעט ידע בצמחי-ריפוי או רוחניות היה נחשב למכשפה. וגם כן היום. לפני שנתיים בצרפת הייתה רדיפה אחרי "מכשפות", תרפיסטים שלא עומדים בכללים.
היה לי קורס באוניברסיטה על ציד המכשיפות (דוקא בתקופת הרנסאנס והבארוק. הרבה אחרי הסיפור שלך). קורס מעניין והזוי (גם בגלל המרצה).
הסיפור שלך מכניס לאווירת ההתרגשות-מתח-סקרנות-אימה שתופעה הזו עוררה.
אגב, גם בברזיל ובארה"ב הגיעו לציד מכשיפות.
מירי השלמתי את החסר של הסיפור לא להשאיר אותך במתח.
מיכל תודה על התגובה שלך. עכשיו שאת אומרת לי אני נזכרת שבארה"ב הייה ציד אחרי המכשפות משהו כמו במאה ה-17, נשרפו למוות מאות אנשים.
לא חשבתי שהסיפור מפחיד, אולי בגלל אהבתי לסרטי אימה ולספרים של סטפן קינג.
או קיי חבל שמתה אבל לפחות יש סוף.
כשהייתי קטנה אמרתי לאימי שהסופים אף פעם לא משביעים את רצוני כי אני רוצה לדעת אבל מה היה אחר כך…
אוי. קיוויתי שהיא לא תמות. מה קרה איתם אחר כך? יש המשך? הם צריכים לקבל עונש! 🙂
הסוף דווקא הוא יפה ורומנטי. כשהמכשפה נהרגה, כי זו הייתה ממש רשעית, ענאל והאביר התאחדו לאהבה גדולה.
…. הוסרה הקללה והכישוף שהמכשפה הטילה על השניים.
אכן אפשר לפתח מזה סיפור מרתק גם לבני הנעורים (אני בכלל אהבתי תמיד סיפורים היסטורים על אבירים וכאלו).
איציק, אני מודה לך מקרב לב על ההתייחסות שלך. זהו בהחלט רעיון נחמד להפוך את הסיפור לבני הנערים, אם-כי יידרש הרבה מאוד עבודה.
…ועל האבירים – כמה באמת מרתקת ההיסטוריה של תקופה זו.
מעניין מאוד. זה ההוא שעליו דיברנו?
יעל, ההוא שדיברנו וההוא בסיפור, הם אנשים שונים, ללא כל קשר ביניהם. מאחורי מסכה מכוערת מסתתר סיפור אחר ולא נעים במיוחד. תודה על התגובה שלך.