כמו כסא הייתי בשבילה

כמו כיסא הייתי בשבילה

עם נשים הייתי תמיד תותח. הכי שמנה בשבילי כמו נוצה. היא הייתה תופסת אותי בצוואר עם הידיים שלה וכל המשקל של הגוף שלה על הידיים שלי. כמו כיסא הייתי בשבילה.  הסתובבתי איתה בחדר כמו רקדן לפי הקצב, וכל הזמן הזין שלי אצלה בפנים. כל אחת אמרה שאף פעם היא לא נהנתה ככה, לא משנה בן כמה הייתי, בגיל שישים הייתי בדיוק כמו שהייתי בן עשרים.

ואז, כמה שבועות אחרי היום-הולדת שישים שלי, מצאו אצלי את החרא הזה, וניתחו ועשו הקרנות, והייתי כמה שבועות בבית-חולים עם קתטר. ועכשיו, כשאני עושה מתאמן, יוצא לי פיפי, ולא רק אז. רוב הזמן אני עם חיתול. אני לא זוכר את עצמי תינוק עם חיתול, אז באה המחלה ומראה לי איך הייתי.

ואני מתבייש להוריד את התחתונים. עד לניתוח, היינו מסתובבים במלתחות עירומים אחרי האימון. אצלנו מה שנחשב זה הגוף – היקף החזה, הזרועות, הירכיים, גם את הזין החשבנו אבל בעיקר בשביל הבדיחות. ולא שעכשיו משהו השתנה אצלי חיצונית, להפך, אפילו רזיתי ואומרים לי שהגוף שלי נראה מצוין, וגם הזין לא השתנה, במלתחות לא מצפים שיעמוד לנו, גם למי שאין סרטן בערמונית, אבל איך אני יכול להוריד את התחתונים אם יש לי חיתול מתחת. היום אני נכנס קודם כל למקלחת, סוגר את הדלת, מתפשט, מוריד את החיתול, שם אותו בתיק שלי, מקפיד שיהיה הכי למטה בתיק, שמעליו יהיו דברים אחרים, שחס וחלילה לא יבצבץ החוצה, סוגר את הרוכסן, ורק אז יוצא החוצה למלתחות. כן, אני מקפיד לצאת ערום כדי שיראו אותי כמו פעם, שלא ירגישו שמשהו קרה לי.

מתי שאני ערום עם כולם, אם בורח לי פיפי, זה לא נורא. אם מישהו רואה הוא בטח חושב שזה בגלל המים מהמקלחת שמממשיכים לטפטף אחרי הרחצה ולפני הניגוב.

אני מבקש מאלוהים שני דברים אחרי שהבנתי שמה שהיה כבר לא יחזור. הראשון, שהמחלה לא תגיע למקום אחר בגוף, והשני, שאני לא אתבייש להוריד את התחתונים, ולהמשיך להיות לה כיסא גם מבלי שנתחבר.  

התפרסם גם ב-עיר של ירושלים.

לקוח מרומן שפרסמתי לפני כ-5 שנים: הערמונים, שמספר את סיפור חבורת גברים חולי סרטן הערמונית – ואקטואלי בעקבות הודאתו של אהוד אולמרט אתמול. התוודעתי לנושא במקרה ואז חקרתי אותו בעיקר מההיבט של מה קורה ביום-יום עם אותם חולים. הופעתי גם, אחרי פרסום הספר, בבית האגודה למלחמה בסרטן בגבעתיים, בקבוצה 1 מ-11 , קבוצת תמיכה בחולי סרטן הערמונית. היה מרגש, עצוב ומעודד כאחד. לאחרונה החזיר לי המו"ל כ-30 עותקים של ספרים שנשארו לו במחסן, מי שמעוניין לקרוא את הרומן שישלח לי כתובת דואר למשלוח ואשלח לו את הספר (ללא תשלום כמובן).