פרק ראשון
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=7295&blogID=70
פרק שני
מאז שהייתה ילדה קטנה רצתה גלי כלב.
אלא שדודה אילנה אינה אוהבת חיות. היא אמרה ליונית, אמה של גלי: כל עוד אין גדר בין הבתים שלנו, אני מטילה וטו על כניסת כלב שיתרוצץ בין החצרות.
גלי שהקשיבה לשיחה, שאלה את נדב: למה דודה אילנה התכוונה? אחרי שאחיה הסביר לה, גלי אמרה: זה לא הוגן שרק מבוגרים רשאים להטיל וטו. גם אני רוצה.
למזלה הטוב של גלי היא קיבלה פיצוי שניחם אותה.
יחד עם יונית עובד דוד אברהם. אף אחד אינו יודע של מי הוא דוד, אבל כולם קוראים לו כך.
כמו לדודה אילנה, גם לו אין אישה וילדים. לדוד אברהם יש אוסף ענק של חיות-בובות. יונית סיפרה לדוד אברהם על גלי בתה. כששמע דוד אברהם שגלי נעצבה בגלל שלא קיבלה כלב הוא החליט לשמח אותה.
יום אחד הוא הופיע בעבודה עם שקית גדולה ומרשרשת. הוא הוציא מהשקית פיל-בובה יפהפה ואמר: עבור גלי. שלא תהיה עצובה. שתשחק ותאהב את הפיל-בובה כמו שהתכוונה לנהוג עם הכלב.
.jpg)
דוד אברהם נותן ליונית פיל-בובה עבור גלי
גלי התלהבה והתאהבה בפיל-בובה. היא פינתה לו מקום באצטבה בארון שלה. בלילה לקחה אותו לישון איתה וחיבקה אותו חזק.
כעבור כמה שבועות התעניין דוד אברהם בפיל-בובה. יונית סיפרה לו עד כמה גלי שמחה בו. מאז המשיך דוד אברהם לשלוח חיות-בובות עבור גלי.
את אחת מהן, החתול-בובה, נוהגת גלי לקחת איתה לרוב המקומות שהיא הולכת. היא דוחפת את חלקו התחתון של החתול-בובה לתרמיל הגב שלה. גופו העליון מבצבץ החוצה. ראשו נשען על כתפה.
כל מי שרואה אותה מהלכת כך, משוכנע שמדובר בחתול אמיתי שילדה קטנה סוחבת איתה בתיקה.
כל זה היה עוד לפני שקרן באה לגור במקום סבא יהושע.
.jpg)
גלי הולכת והחתול-בובה בתרמילה
פרק שלישי
העבודה של שרון ודניאל, ההורים של קרן, היא לטפל בכלבים. הבית שלהם הוא מעון לכלבים.
יום אחרי שהגיעו לביתם החדש, הם תלו שלט מאיר עיניים ובו כתוב:
בית הכלבים
של
שרון ודניאל
בבית הכלבים של שרון ודניאל באים כלבים שהבעלים שלהם נמצאים בשעות היום מחוץ לבית.
דניאל מומחה במשחקי כלבים. המשחק הכי חביב עליו וגם על הכלבים, הוא כדורגל. הכדור הוא בלון. לכל כלב הוא כורך מטפחת סביב צווארו בצבע הקבוצה לה הוא שייך.
גלי סיפרה לאמא ולאבא מה שקורה בבית הכלבים של שרון ודניאל. עודד, אביה של גלי, ביקש מגלי לברר אצל קרן מתי תיערך התחרות הבאה בין שתי קבוצות הכלבים. הוא רוצה לתרום להן מטפחות אדומות עם הסמל של הפועל רעננה.
דניאל לא למד רפואת חיות באוניברסיטה. אבל הוא יודע לטפל בכל פצע של כלב. הוא רוחץ את המקום הכואב, בודק אם חדרו פנימה קוצים או חפצים דוקרניים אחרים, ושולף אותם בעדינות. אחר כך הוא מורח על המקום נוזל חיטוי וחובש אותו.
שרון הייתה פעם זמרת ועד היום שרה נפלא. היא נוהגת לשיר ולנגן לכלבים.
הסיסמא שלהם היא שבכלבים, כמו בילדים, קודם כל צריך לטפל באהבה ורק אחר כך בתרופות.
עבור הכלבים מבשלים שרון ודניאל אוכל טעים להפליא. אצלם לא אוכלים מזון מקופסאות. יש להם אפילו קינוחים מיוחדים לכלבים.
רק חודש עבר מאז שנפתח מעון הכלבים וכבר הוא מונה עשרים ושניים כלבים. הכלבים באים לשם בשמחה כל בוקר ומסרבים לחזור בערב לבעליהם.
.jpg)
בית הכלבים של שרון ודניאל
גלי רצתה שהכלבים יתרוצצו חופשי בשלוש החצרות. דודה אילנה אמרה לאחותה יונית שעל גופתה המתה יתרוצצו כלבים מהחצר של שרון ודניאל לחצר שלה.
גלי שהקשיבה לשיחה, לא שאלה הפעם את נדב למה דודה אילנה התכוונה. היא הבינה שהיא עוד פעם מטילה וטו.
תוך שבוע הוקמה גדר בין שתי החצרות בגובה שלא יאפשר לכלב לעבור אותה בקפיצה.
עכשיו גלי נאלצת ללכת במדרכה כדי לבוא לבית של קרן.
גלי נהנית לשחק עם הכלבים בחצר של קרן. גם הם נהנים לשחק איתה. אבל היא לא מזניחה את החיות-בובות שלה.
כשקרן באה אליה היא משחקת עם החיות-בובות שלה. קרן אומרת שהן כל כך חמודות עד שניתן להתאהב בהן כאילו היו חיות אמיתיות.
אחר צהריים אחד, קרן התקשרה לגלי וביקשה שתביא איתה את החתול-בובה. נורא בא לה ללטף אותו.
גלי שמה את החתול-בובה בתרמיל הגב שלה ויצאה לבית של קרן.
רק נכנסה גלי לחצר ביתה של קרן, הבחינו הכלבים בראש החתול-בובה הג"ינג"י המבצבץ מתרמילה מעבר לכתפה.
לא כל הכלבים רודפים את החתולים. אבל מספיק היה שיהיה אחד כזה בחבורה כדי לעורר מהומה. הוא קפץ לעברה של גלי במטרה להגיע לחתול- בובה שבתרמילה. גלי הבינה מיד את כוונתו. היא שלפה בשתי ידיה את החתול-בובה מתרמילה והחזיקה אותו גבוה ככל שיכלה. קרן נחלצה לעזרתה.
גלי זרקה לקרן את החתול-בובה וקרן תפסה אותו. הכלבים רודפי החתולים פנו לכיוונה של קרן במטרה לתפוס את מה שבידה.
כשהתקרבו אליה היא זרקה בחזרה את החתול בובה לכיוונה של גלי. כך הם מסרו את החתול-בובה מאחת לשנייה כאשר הכלבים רצים מאחת לשנייה.
.jpg)
גלי וקרן מוסרות אחת לשנייה את החתול-בובה
קרן הבינה שהכלבים לא יתעייפו ולא ירפו מהן. לכן, כשהחתול-בובה היה בידיה, היא העיפה אותו מעבר לגדר.
החתול-בובה נחת בחצרה של דודה אילנה. הכלבים התקרבו לגדר, גרדו אותה בציפורניהם, נבחו, ניסו לטפס, אך לשווא. הגדר הייתה גבוהה מדי עבורם.
באותו הרגע הודתה גלי בליבה לדודה אילנה שבזכותה נבנתה הגדר.
גלי וקרן המשיכו לשחק. הכלבים נרגעו ושכחו מהחתול-בובה. גלי אמרה לקרן שתזכיר לה לאסוף אותו מדודה אילנה כשתחזור הביתה.
בינתיים יצאה דודה אילנה לחצר ביתה. היא נבהלה ממראה עיניה. חתול ג"ינג"י שעיר שוכב לו על הדשא.
דודה אילנה שלחה יד ונגעה בו. החתול לא זז. היא ליטפה אותו. המגע היה נעים. עכשיו היא הבינה שזה חתול-בובה. היא הרימה אותו ושפשפה את לחייה בפרוות החתול-בובה.
אחרי שהתפנקה אתו הלכה לאחותה להראות לה מה מצאה בחצרה.
.jpg)
אילנה והחתול-בובה
יונית הופתעה כשראתה את דודה אילנה עם
החתול-בובה. מה את עושה עם החתול-בובה של
גלי? שאלה אותה.
מה, זה חתול-בובה של גלי? התפלאה דודה אילנה. מדוע היא לא הראתה לי אותו עד היום?
כי את לא אוהבת חיות, ענתה יונית. בכלל איך הוא הגיע אלייך? מצאתי אותו בחצר שלי, ענתה דודה אילנה.
גלי וקרן בטח זרקו אותו לשם, הבינה יונית מה קרה.
יונית סיפרה לאחותה שלגלי יש אוסף של חיות-בובות. דודה אילנה ביקשה לראות אותן. הן עלו לחדר של גלי. דודה אילנה ליטפה וחיבקה את כולן.
מהיכן הן הגיעו? שאלה את אחותה.
יונית סיפרה לדודה אילנה את הסיפור על דוד אברהם והחיות-בובות.
בינתיים חזרה גלי הביתה מודאגת כי לא מצאה את החתול-בובה בחצר של דודה אילנה. כשראתה אותו יחד עם החיות-בובות האחרות בחדרה, נרגעה.
לפני שחזרה לביתה אמרה דודה אילנה לאחותה: אולי תזמיני את דוד אברהם אלייך הביתה. מגיע לו אחרי כל מה שנתן לגלי. ואל תשכחי להזמין גם אותי באותו הזמן.
יונית חייכה ואמרה: בסדר. אבל תמיד כשניסיתי לשדך לך מישהו נזפת בי.
דודה אילנה אמרה: זה בגלל שאף פעם לא שידכת לי מישהו שנותן מתנות חיות-בובות נפלאות כאלו.
למרות שגלי הייתה עייפה, היא הלכה לשאול את נדב מה זה לשדך.
(האם יתחיל סיפור אהבה, ומי האיש הרע שיופיע ותהיה בעיה לכלבים, האם דודה אילנה תשנה את יחסה לכלבים וכיצד יעזרו הכלבים בובות לכלבים האמיתיים – כל זה ועוד בפרקים הבאים)
איציק אביב כותב רומנים וסיפורים
איציק
אקרא שוב מאוחר יותר, אוהבת את העיסוק במדומה מול האמיתי, בקשר אל החיות, באהבה. רצוי עיבוד, לדעתי, וחיזוק הסיפור, על אף שאינך מייעד אותו לפרסום(למה בעצם?).
הבובה חתול בתרמיל העלתה בי מיד את בטי, בובת חתול מדברת מהסדרה לילדים "ויפו הכלב המעופף" אותה יצרנו בסטודיו האנימציה בו אני עובדת:)
מקסים בעיני. ומרתק.
לא יכולה לקרוא את זה כרגע כי יש לי משהו לכתוב בעצמי.
מבטיחה לחזור ולקרוא אחר כך.
אבל קבלתי הודעה שהתפרסם סיפור נוסף ולא מוצאת אותו פה… מה נהיה?
איציק, אוהב במיוחד את אותם רגעים המתעכבים על ביטוים ומטפורות, היה יותר, כך נדמה לי בפרק הראשון, כך שמלבד העלילה אפשר ללמוד שפה. אני חושב שצריך לעבוד מעט על הסגנון, הוא אינו אחיד ולפעמים השפה הופכת מדי מגושמת לספר לילדים. אבל סך הכל מפעל סיפורי יפה.
נכנסתי לקריאה המובטחת עם ספקות, אך אלה נשכחו כלא היו עד לרגע זה שאני באה לרשום את תגובתי.
הסיפור סחף אותי מאד.
לא בטוחה שילדים ימצאו אותו מעניין כל כך וזה שווה בדיקה. בדקת? לדעתי, מדובר בילדים שיכולים לקרוא כבר לבד את הסיפור, כי הם גדולים מספיק לסיפור שכזה.
הערונת קטנה: בתחילת הפרק אתה כותב "אצטבה". יש לך מושג כמה "לא-רק-ילדים-אלא-גם-אנשים-צעירים" אין להם מושג מה זה? אתה יכול להשאיר את זה כשיעור בעברית למילים שיצאו מלקסיקון הדיבור, או לשנות למדף.
שבת שלום 🙂
חבל שבמציאות יש הרבה דודה אילנה. לכל ילד מגיע כלב וההיפך.
עדנה – דודה אילנה תעבור מהפך בפרקים הבאים. תודה.