איציק אביב כותב רומנים וסיפורים
גן-מאיר
בעבודה מישהו סיפר לרפי שראה בטלוויזיה תוכנית על אנשים בני ארבעים פלוס, שבאים בימי שישי אחר הצהרים לגן-מאיר ומשחקים את משחקי הילדות.
הם בכיתה ה". קובי ספר עד 20 ורפי רץ לסבך, לגומחה בצמחייה שגילה אותה. גם טלי נכנסה לקונכיית השיחים שהייתה עד עכשיו רק שלו.
טלי רצה מהר שישים מטרים וגם רוקדת, וגם עוד הרבה דברים שהוא לא. הוא רוצה להזהיר אותה מהשיח הדוקרני שהוא כבר חווה אותו, אבל איחר. נשרטה בלחייה, דם זב ממנה והיא בוכה. הוא נשכב על גבו ואומר לה: "טלי, שימי את הראש שלך על החולצה שלי, עד שהדם כבר לא ייזל לך." טלי נשכבת על צדה ומניחה את הלחי המדממת על חולצתו. ככה הם שוכבים. הוא כמעט בטוח ששלח יד וליטף את לה את הראש ואמר: "אל תבכי טלי עוד מעט זה יתייבש לך." בלב הוא מתפלל שהשריטה שלה תמשיך לדמם. קצת כזה.
בבית סיפר לאמא שנשרט וניגב בחולצה. היא ביקשה לראות פצע, נרגעה כשלא מצאה, וכשנרגעה צעקה עליו איך הוא לא יודע שדם זה כתם שלא יורד בכביסה. עכשיו צריך לזרוק את החולצה. ילד בן עשר וכמה חודשים יורד לחדר פחי הזבל ונובר באשפה עד שהוא מחלץ את החולצה המוכתמת, ילד בן עשר וכמה חודשים מוצא לה מחבוא.
הפעם יוסי סופר עד 20 ורפי מאתר גומחה בין השיחים ונכנס אליה ומתיישב. ילד שמן הפך לאיש גדול ומלא. הנה מישהי מהמשחקות מחפשת מקום להיחבא בו. נראית בגילו. לא יפה. "פסס..פסס.." הוא מסנן. היא נכנסת לחלקה הסודית שלו, נותנת לו יד ומבקשת שיעזור לה לשבת. הרי צריך להתכופף כדי שיוסי לא יראה אותם.
"מה שלומך טלי?"
"אני לא טלי, אני פנינה," היא מצטחקת. חיוכה נעים.
"אה," הוא מתאכזב.
"מי זו טלי?" היא מבקשת לדעת והוא מספר לה.
איתה אף אחד לא מבקש לסגור או לפתוח מעגל של ארבעים שנה.
"הכל בסדר פנינה?"
עכשיו היא אינה מצליחה להתאפק וטומנת את פניה הלחות בחזהו, מרטיבה את חולצתו. הוא מלטף את ראשה.
"תבואי גם בשבוע הבא, פנינה."
היא מהנהנת לתוכו.
(פורסם גם ב-עיר)
עצוב ומרגש.
איציק זה מאד נוגע וכואב ומה לא. באמת פעם כתבתי על משהו שאבא שלו מחפש אהבה בין השיחים והוא מוצא אותו ושונא אותו כל חייו ועכשיו נתת לי להבין את האבא, כי אני עצמי ככותבת לא הבנתי . עצוב.
ראשית, ניערת את הסטיגמה מעל גן מאיר.
שנית, נטעת בו הארה חדשה.
מעניין ומבלבל. יש קושי להתחקות אחר הדובר בסיפור, כי הוא לא נשמר בעקביות. גם הזמנים לא מתוחמים. היטב.
יפה ונוגע ללב.
עצוב. סיפור נוגע.
העזובה הזו של בני הארבעים שמשחקים משחקי ילדות באיזה גן באמצע תל-אביב המנוכרת, יש בזה גם משהו מאד עצוב.
(למרות שככלל לשחק כמבוגרים משחקי ילדות זה נפלא ומלא חיים לכשעצמו).
לא הבנתי, עם פנינה אף אחד לא מבקש לסגור או לפתוח מעגל רק בגלל שהיא "לא יפה" ?? צרם לי.
האם לרפי הגדול והשמן כן יש סיכוי בסיפור שלך ?
ביחד יש להם סיכוי, בפרט בגן מאיר.
איך אפשר אחרת והרי שם שכן בית הספר בו למדתי מ-א" עד ח". היום הוא מוסד פדגוגי או משהו כזה.
תודה לכל המגיבים.
עצוב. בצעדה בסך לקראת ה-40 אין לי שום חשק לחזור אחורה בזמן. אחת הסייעות בגן של הילדים משתתפת בשבט הצופים למבוגרים. יש דבר כזה. עם מדים והכל. יש בי גם קינאה למי שאין לו בעיה של פאסון. ואולי זו הבדידות?
תודה מיכל.
גם אני למדתי שם מכיתה א" עד ג" וגן מאיר היה מקום למשחקים.
ואיפה גרת אז?
אני באחד הרחובות ביו רחוב הירקון לכובשים.
מרגש מאד, קצת עצוב. בעיקר יפה!
תודה עדנה.
מזדהה עם הגיבור. רגיש ומצומצם כהלכה.
משחקי בדידות תוך חיפוש אחר הזמן האבוד, גם אני הייתי בגן מאיר כשכל ילדי הגנים בתל אביב הוסעו לשם בט"ו בשבט וביום העצמאות, וזה היה ליפני הרבה הרבה שנים
כל כך הרבה בדידות נסתרת יש מאחורי השיחים וקירות הבתים.
תודה אורה ומירי.