בקבוקים

תוך חודשים ספורים הפך לבוס איזור מוגדר היטב, עם שליטה מלאה על איסוף הבקבוקים. העובדת הסוציאלית ארגנה לו אופניים עם סבל וסלסלת רשת ברזל. הוא נושא עליהם למעלה משלוש מאות בקבוקים, השלל היומי שלו. בפחון, יפרוק את השקיות, ימיין את הבקבוקים לפי החזר הכסף המתקבל עבורם בסופר, ויסדר אותם מחדש בשקיות.  מרוצה יתקלח וילך לישון מבלי להשתכר. העובדת הסוציאלית משבחת אותו: "איך בגיל 68, הפכת משיכור מלוכלך ומסריח, לפיכח נקי שמנהל עסק." היא לא צינית כשהיא אומרת: "מנהל עסק." בבוקר יעמיס את השקים שוב על אופניו ויפקוד כמה מרכולים, ימסור את הבקבוקים ויקבל את המגיע לו.

בימים האחרונים מישהו פולש לשטחו. יש ירידה במספר הבקבוקים שהוא אוסף. לאחר ששינה את סדר היום, גילה אותה, אוספת בעגלת תינוק את שללו. בעבר הייתה בחבורה השיכורה שלו. פעם, כשקדח, הזיע ורעד על אחד הספסלים בשדרה, ציננה את מצחו ולחייו בפחית בירה, כיסתה אותו בשמיכה ושמרה עליו עד הבוקר, אליו קם מאושש מעט. ניכר עליה שגם היא עברה שינוי, גם היא נקייה, מאורגנת כזו. עקב אחריה עד למקום שלה, גם היא עזבה את הרחוב, ויש לה פינה שהוכשרה בשבילה במחסן באחד הבתים.

בהססנות דפק על דלתה והיא שאלה: "מי זה?" אחר כך פתחה ונראה עליה שהיא מופתעת ושמחה. יש לה שיניים עכשיו, אמר לעצמו. היא הזמינה אותו להיכנס, חדר קטן עם כיור ומקלחת מוגנת בווילון פרחוני, אולי היו גם דברים נוספים, אבל שקי הבקבוקים הסתירו אותם. נבוך, ניגש ישר לעניין: "את אוספת מהשטח שלי. אני הייתי שם קודם." היא המשיכה להביט בו במבט טוב. "אתה נראה ממש טוב," אמרה והוא שתק. "בוא נהיה ביחד במקום שלי, במקום שלך, איפה שתרצה, נאסוף ביחד. אני אשמור עליך, אתה תשמור עליי. אנחנו מכירים. יהיה לנו טוב ביחד."

הוא נזכר שבפעם האחרונה שהיה "ביחד" נזרק לרחוב. מזמן לא נזכר במה שהיה פעם, הצליח למחוק הכל. רעד עובר בו כשעולות בו תמונות שמתחילות להתחדד, של אישה אתו בחדר וצעקות, הרבה צעקות.

אמר לה שהוא יוצא ועוד מעט יחזור, היא חייכה אליו וביקשה ללטף אותו, אבל הוא יצא וחזר עם מוט ברזל שאסף בדרכו, ובאחת הלם בראשה והמשיך עד שריסקו. התאפק מלקחת את שקי הבקבוקים שאספה. גם הוא מבין שאם ייקח חוקרי המשטרה יבינו מה היה המניע. ממילא אחרי שיפנו אותה יזרקו את השקים. חמדנות פזיזה תכשיל אותו.      

(פורסם גם בעיר ירושלים)